חוק הספרים מפחיד אותי. כל כמה שהוא נלעג
(יובל אלבשן נותן בראש), אני מאמין שיש בו סכנה ממשית: אם חוק הספרים יעבור, אני אקרא פחות ספרים ומתוך מבחר יותר קטן. לא הצלחתי להניח ידי על נתוני מכירות ספרים בארץ מאז ומעולם. הספריה הלאומית התחילה לספור את הכותרים שיוצאים לאור בישראל מ-2003, ובעזרת מאמר נוסף השגתי נתנונים מהשנים 2001-2002. שנת 2002 היא השנה שבה צומת ספרים התחילה לעבוד. צומת ספרים נתפסת על-ידי הבלושביקים כאחראית העיקרית לריבוי הכותרים בישראל ולירידה התלולה במחירי הספרים. אלא שהשנים 2001-2002 הן שנות המיתון העמוק שהביאה האינתיפדה השניה ונתונים על שנות הבועה לא מצאתי.
אפשר למכור ספר בתשעים שקלים לחתיכה ולהרוויח.
אפשר למכור ארבע-במאה ועדיין להרוויח. השאלה אינה כמה אתה מרוויח לעותק יחיד אלא כמה עותקים מכרת.
יפה אמרו מוטי/יעקב ב"קו ישר": הבעיה הראשית אינה כמה אתה מוכר אלא למה לך להכניס את המדינה לתמונה. עדיין, למרות שהטיעון הזה נכון, אני רוצה להדגיש שאם הספרים לא יהיו זולים, לא יקנו אותם. חוק הספרים, לא רק שאינו צודק, הוא גם חוק אוילי שיפגע בסופר (ובקורא, ובמו"ל, אבל מי סופר אותם).
טליק,
אם זה בסדר מצידך, אפשר להכניס את הפוסט הזה תחת הנושא החם בהקשר של "נמאס ממדינאים אוילים שלא יודעים איפה הם חיים".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
