דניאל ש. מילוא
המצאת המחר
המצאת המחר הוא ספר מדע פופולרי שעוסק ברגע שבו קוף האדם הפך לאדם. הנושא מרתק וקשה מאוד לחדש בו - בעיקר בהתחשב בעובדה שכבר יותר מאלפיים שנים עוסקים פילוסופים בניסיון להגדיר את האדם. מילוא מצליח לחדש, משום שהוא מציב תיזה חדשה, הנושאת את שם הספר, לפיה האדם הפך לכזה כשהמציא את המושג "מחר". מתקבל ספר מרתק, שנון, רהוט וקולח. הספר - השופע גרפים ואיורים - זכה לעיצוב מצוין, מהטובים ביותר שראיתי (למעשה, גרפיקה באיכות כה גבוהה מקובלת רק בספרי לימוד מאוד יקרים ומעולם לא ראיתי כמותה בספר עם תג מחיר נורמלי).
עד כאן מחמאות, עכשיו לתכלס.
דניאל ש. מילוא הוא פרופסור לפילוסופיה קונטיננטלית באוניברסיטה אירופאית, וככזה, התייחסויות וציטוטים מקאנט והגל לא מאחרים לבוא. המצאת המחר היא זו שדחפה את ההומו סאפיאנס לנדוד יותר משעשה זאת הומו ארקטוס? מי אמר שזה טוב? מוח גדול הוא הרכיב הביולוגי שמאפשר את האנושות? הוא גם זה שאחראי לתמותת תינוקות כה גבוהה (מדובר ביחס בין היקף גולגולת הילוד לאגן הירכיים של היולדת).
על פני מחצית הספר מילוא מציג עובדות, ומכיוון שאני מהאנשים הפחות משכילים שאתם מכירים, אני נרעש מכל עובדה עליה אני למד לראשונה. תוך כדי כך נהניתי מאוד מהאופן הבהיר בו מציג מילוא את העובדות. כשהוא מכין את התשתית לטיעונו, דומה שמילוא מכוון לתיאורית "המוח האנוכי", משהו דומה ל"גן האנוכי" של דוקינס.
רק שחבל שמילוא אינו דוקינס.
המחויבות שלו להערכה כי האנושות פגומה מיסודה ושבעצם אין אמת (הוא אומר זאת בספר במפורש) ולקביעה כי האדם אומלל בלי יכולת להיחלץ, מובילה אותו אל המסקנה הבלתי-נמנעת: יש להשבית את מוח האדם. אם וכאשר לא יהיה לנו מוח, ונחזור למצב החייתי של לפני כך וכך מיליוני שנים, אולי תושמד 99% מאוכלוסיית האנושות, אבל למי שיישאר, יהיה סבבה.
מי שלא מאמין שלזה קורא המחבר - שיפתח את הספר.
עכשיו, מכיוון שלדעתי אי אפשר לבקר ולהגיד מה לא בסדר בלי להגיד איך הדברים צריכים להיות, אפרוש כאן בתמצית את דעתי על תיאורית "המוח האנוכי".
- הרעיון אינו חדש וכמעט כל מדען ופילוסוף שעוסקים בו מוסיפים לנו תובנות שמעבר להיותן מהנות ללימוד, הן עשויות להועיל. מותר - ורצוי - להעלות תיאוריות איזוטריות ובלבד שיחכימו אותנו.
- "המוח האנוכי" היא תיאוריה לגיטימית, בתנאי שתוצג ככזו: באופן מדעי, עם טיעונים שניתן לבחנם ולומר האם הם אמיתיים או שקריים.
- המסקנות שמילוא מגיע אליהן הן לכל הפחות רצחניות. אבל, מעבר לטיעון הזה נגדן (טיעון הגנה עצמית מנקודת מבט של כל האנושות; טיעון אד-הומינם מנקודת המבט של מילוא), כל הפעולות שמילוא מציע לנקוט, יכולות לשמש להאדרת שלטון המוח (או הנפש, אני מעדיף לנקוט בלשון של אריסטו ואין ראנד כל עוד תיאורית המוח האנוכי בחיתוליה):
- הארכת ההריון - מילוא טוען שמכיוון שהגידול בגולגולת העובר הביא לכך שהאדם יולד תינוק שחייב ללמוד הרבה ולאורך זמן (בניגוד לחיות שהיילודים שלהם מוכנים פחות או יותר לחיים מרגע לידתם או מיד בסמוך לו), עלינו למצוא דרך להשאיר את העובר ברחם עד סיום גידול המוח. כך, יתקבל מוח פחות סקרן וחקרן, שבעליו לא יהיה נבון מספיק כדי להיות אומלל. הוא מציע להרחיב את אגן האשה (כדי שתסחוב עובר של 12 קילו למשך שנתיים???) או לפתח רחם מלאכותי.
אני מודיע בזאת שבשניה שאוכל להניח ידי על רחם מלאכותי, אגדל בו חמישה עוברים, אוציא אותם משם במרווחים של שלושה חודשים ואבדוק האם באמת יש נזק (= האם יכול להיוולד לי ילד אהבל).
מי מהם שיצטרך חלילה עזרה - שיקרא לאמיר. (שלא לדבר על החיסכון בחיתולים...)
- הקטנת המוח - מילוא טוען שאם נהנדס עצמנו גנטית כך שיהיה לנו מוח קטן כשל קוף, נהיה מספיק טיפשים כדי להיות מאושרים. מלבד הגניבה הספרותית מאייטמטוב, הייתי מציע ללמוד לעומק את המודל הסובייטי, שלצערנו מוכיח שלא רק שהטפשה כרוכה בשפיכות דמים מחרידה, אלא שהיא ממש לא מובילה לאושר.
- הדרך היחידה בינתיים באמצעותה אנחנו חוקרים את הולדת האנושות, היא חקירת האופן בו אנו חושבים. אני אישית מאמין בלב שלם שהאדם הקדמון לא היה טיפש (כמו שנהגו לחשוב במאה התשע-עשרה), להיפך, היו לו חיים קשים יותר משלי, לכן הוא היה חייב להיות חכם ממני ובעל אופי טוב משלי.
התחקות אחר הולדת האנושות באמצעות טקסטים כתובים היא דרך מרתקת (איזה חוקר אמר שבאיליאדה לא מצוינים אנשים, אלא רק תכונות אופי ותכונות פיזיות. הנה לנו טקסט שנוצר לפני שהיתה קיימת המילה "אני").
אופן המחקר הזמין ביותר הוא כמובן התבוננות בתינוקות ופעוטות. אם האנלוגיה נכונה, הרי שאין בעיה להיות מאוד חכם, ועדיין לא לדעת לדבר (לא כל שכן לקרוא ולכתוב).
"המצאת המחר" מראה בראש ובראשונה עד כמה הפילוסופיה הקונטיננטלית היא רצחנית. אבל, אין בכך כדי למנוע מחקר אל תוך התיאוריות שהספר מעלה - בניכוש ההערכה המוסרית שלהן. אני מבין (קראתי אצל טולסטוי :) למה אנשים אומללים רוצים לגלות למה הם כאלה. אני חושב, שחשוב הרבה יותר שאנשים מאושרים יבינו למה הם כאלה, ואיך יוכלו להיות יותר מאושרים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
