2/2010
חלקיקים אלמנטריים (רק הסרט)
אני יודע שלראות את הסרט זה לא כמו לקרוא את הספר, אבל מכיוון שגם אנדורפין וגם אסף כבר הזכירו את "חלקיקים אלמנטריים" (תביאו לינקים, אני אקשר), ומכיוון שהיה סופשבוע פסטיבל ברלין ביס, טרחתי וראיתי את הסרט. פעמיים. (סקירה ותקציר עלילה בוויקיפדיה אנגלית(
"חלקיקים אלמנטריים" אינטליגנטי בצורה יוצאת דופן. נראה שעל כל מילה וכל הבעת פנים שם חשבו עשרים אלף פעם (ושוב: אם כך הסרט, הספר בוודאי נפלא עוד יותר). הרעיונות שלו, ובכן, קצת קשה לי להזדהות עם הבעיה שהוא מציג ולכן קשה להזדהות עם הדרכים בהן בוחרים הגיבורים.
האירופאים חושבים שהבעיה שלהםבחיים היא האבסורד. במונחים רציונליים, הבעיה שלהם היא חוסר-תכלית. במונחים של אין ראנד, הבעיה שלהם היא שהם חושבים שכדי לפתור את בעיות הפרט, צריך לפתור את בעיות האנושות כולה.
כך, איש שעובד במשהו שהוא לא אוהב (מורה בתיכון), קולט עד כמה הוא פתטי רק כשהוא מטריד מינית (פותח מכנסיים ליד תלמידה שלו). הוא מאשפז את עצמו בבית חולים לחולי נפש (פתרון אינדיוידואליסטי) אבל זה לא עוזר. הפתרון הבא שלו הוא גאולה דרך יחסים עם נשים (הפתרון הספרותי החביב עלי J אבל,אין מדובר ביחסים פרטיים חו"ח (גם אם מדובר בסדרה של יחסים פרטיים, כל עוד היא מאפשרת פרטיות, היא תקינה בעיני), אלא עובר לאיזו קומונה שכל הזמן עושה סקס (מה שמבטיח שתהיה הוצאה שתוציא את הספר שלך) ושוב, כדי שיהיה לך טוב, אתה צריך גושפנקא מהמון אנשים, על טיב רובם לעולם לא תהיה לך הזדמנות לעמוד.
מי שיוצא מקומונה, אגב, דן עצמו למוות. בהקשר הזה, אהבתי את הציטוט מרוג'ר ווטרס (Just then the phone rang, I never had the nerve to make the final cut). שיהיה ברור שאת אין ראנד אני אוהב, אבל את ווטרס – אני מעריץ.
אני מרבה להתלונן על כך שסופרים בריטים אונסים ורוצחים ילדים כדי שיקראו אותם. אז כאן אין ילדים, אבל עדיין יש כמה קטעים מחרידים.
חבל שזה הפתרון האירופי, ומובן למה הוא לעולם לא יעבוד (וגם שכבר היו באירופה כמה אינדיוידואליסטים, הם שרפו אותם באושוויץ). עדיין, הסרט מאוד אינטליגנטי גם אם אין משהו קונקרטי ללמוד ממנו.
|