אצלנו בבית קראו "מעריב", ככה
שעוד לפני שהצבעתי ל"שינוי" ידעתי שטומי לפיד הקים את המגזין
"את" ונסעתי עם המדריך שלו לטיול הראשון שלי.
לפיד היה עיתונאי במשך 46 שנה,
מנכ"ל רשות השידור, כוכב פופוליטיקה ופוליטיקאי. הביוגרפיה שכתב בנו עשירה
מאוד בעובדות ונותנת תמונה מפורטת של אורח החיים של אנשי המעמד הבינוני בישראל
בשנות החמישים - כשעדיין היתה בושה גדולה לפתח קריירה ולהצליח בחיים.
ברשותכם, אדלג על העניין של יאיר לפיד
שתיכף נכנס לפוליטיקה וכותב על אבא שלו בגוף ראשון. כנהוג
בתקשורת הישראלית, עשו את זה מאוד ברשעות.
לפיד הוא מייצג נאמן של הימין הבורגני
בישראל בתקופת הפספוס הגדול שלו. לצד ההערכה הרבה, יש לי לא מעט ביקורת עליו, אבל
לפני שאתחיל אני רוצה לומר שאני עושה את זה כדי שהימין הבורגני ילמד מהטעויות של
עצמו ולצערי יש הרבה מאוד ממה ללמוד.
בורגנות
אין ספק שההישגים האישיים של טומי לפיד
ראויים להערצה וללימוד מעמיק. הוא כתב המון ומכר המון, הקים מגזין, היה מנכ"ל
הטלויזיה, היה כוכב טלויזיה על פני עשור שלם והספיק להיות חבר כנסת ושר. כדי להיות
בורגני אתה צריך לעבוד מאוד קשה ואני חושב שהנקודה הזו מאוד חסרה בספרות הישראלית
(כולל טלויזיה, קולנוע, וכו').
הכשל המובנה של עיתונות
ופובליציסטיקה
קל להגיד מה לא בסדר וקל לומר את זה
בשנינות. אם מוסיפים לזה חוכמה וחריצות, מגיעים להישגים מופלאים (לפיד עצמו מעריץ כמובן
את קישון, שההצלחה שלו היתה יכולה להכניס אותו בקלות ל"מרד הנפילים").
עם זאת, זה שאתה יודע מה לא בסדר לא אומר שאתה יודע מה כן בסדר, מה צריך לעשות
ואיך לעשות את זה. הספר כמובן לא מציין זאת במפורש, אבל לפיד נכשל בכל תפקידיו
הביצועיים. שוב, אני לא אומר את זה כדי לקטול אותו, אבל אם הבנאדם חושב
ש"עמוד האש" האולטרא-שמאלני הוא הישג, הוא מבטל באחת את כל התשתית
האידאולוגית שלו-עצמו.
הכישלון של שינוי
ב-1977 ד"ש לא אמרה שום דבר שהליכוד
לא אמר. היא התרסקה כדת וכדין, אבל המדינה נשארה בלי מפלגה בורגנית. פורז יצא
ב-1996 בקמפיין "נמאס מנטל המס" ועל הרקע הזה בחרתי "שינוי"
ב-1999. כידוע, לא הפקתי יותר מדי תועלת מההצבעה הזו (ועוד פחות מהפעם השניה
שהצבעתי "שינוי" וקיבלתי התנתקות). ל"שינוי" אין ולו הישג
בורגני אחד. אבל, הניסיון שלה מוכיח שיש איזה 15-20 מנדטים בורגניים שמסתובבים שם
בחוץ ומחכים למישהו שילקט אותם.
דלות הערכים השמרניים
טומי לפיד אומר שכשר משפטים הוא ראה חובה
לעצמו להגן על נשיא בית המשפט העליון. אמנם אין כאן אף מילה על אקטיביזם שיפוטי,
אבל יש תיאור מפורט של הנוכלות והבוגדנות של שופטי ישראל בתהליך בחירת מני מזוז.
נו, לפחות זה.
בית ענק עם משרתים
לפיד אומר שהוא נולד בבית של שלוש קומות
עם משרתים. הוא לא אומר שלא היו שם מס הכנסה וארנונה רצחניים כמו בישראל.
לדעתי, כבר עשר שנים ויותר שצומח פה מעמד
ביניים ענק מימדים (סביב תעשיית ההיי-טק). המעמד הזה חסר ערכים מנוסחים וברורים
וחסר יד מכוונת. עד עתה הוא לא פנה לפוליטיקה ואפילו לא שאל את עצמו למה הוא נושא
את המדינה על גבו. אם יהיה קול ברור שיגיד לו, למשל, שהכסף שלו שייך לו ולו בלבד
(טומי לפיד אומר את זה בספר, אבל בשפה מאוד רפה), אפשר יהיה להפוך את המדינה מן
הקצה אל הקצה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
