אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

הטיעונים העיקריים שקראתי בקשר לפרשה וצו האיסור פרסום על הסיבות לאיסור הפרסום של הפרשה עצמה הם:

• במדינה דמוקרטית אי אפשר לעצור מישהו, לא חשוב באיזה חשד, בלי ליידע את כל האוכלוסיה
• אם הצבא יכול לעצור את האויב בלי להרוג אותו, החוק מחייב אותו לעשות כן

לדעתי,

אם יש מצב עניינים מסוים (שחל עליו איסור פרסום אז לא אפתח כרגע את הנושא) שמצדיק חשאיות ואיסור פרסום, אז אני בעד לוותר על חלק מזכויותי. למשל - דוגמא מהשבוע שלא חל עליה צו איסור פרסום - הרמטכ"ל לא ימשיך לשנה חמישית כי נכשל בהכנת הצבא למלחמה הבאה. אני מוכן ומזומן לוותר על זכותי לדעת היום מה בדיוק הולך שם ומבין שאקרא על כך רק בעוד עשר שנים, אם לא יותר (שימו לב לכמות הספרים שנכתבה על לבנון השניה ולאנמיות שלהם). מי שכועס על מצב זכויות הפרט במדינת ישראל מוזמן להפעיל לחץ ציבורי בכיוון של ביטול מס הכנסה. לדעתי, הרבה יותר מעניין מאיזו חיילת מפגרת שהתאהבה בעיתונאי מזדקן והפכה לכלי שרת שלו. *

הלכתי לחפש פוסט שלי בו אני מצדיק הרג אזרחים במהלך מלחמה (אל חשש, אין הכוונה לאזרחים שלנו). לא מצאתי (ושיהיה ברור שאני מצדיק הרג אזרחים במהלך מלחמה), אבל מצאתי כמה וכמה אחרים:

• למה כדאי לישראל להפריט את המלחמה הבאה
• אובמה אנטישמי בגלל שהוא לא מצליח להבריא את הכלכלה
• חוק הספרים

* לא רק מפגרת, אלא שתיכף יתברר שמדובר בחתיכת פרשת ריגול שגם אם נהרוג מאה ערבים כל יום בחמש השנים הבאות לא נכפר על הנזק שנעשה לנו.