אני לא יודע מה מדהים יותר: שידור המהומות מאתונה או העובדה שעכשיוחמש בערב ואני רואה טלויזיה. אני לא מכיר את ההיסטוריה של יוון, הבקיאות שלי נעצרת באלכסנדר הגדול, אני לא יודע איזו מין מדינת רווחה היא ביחס לשאר אירופה, ולמה למשל היא לא עשירה כמו גרמניה וצרפת.התחילו שם מהומות על רקע חברתי (משהו שעמיר פרץ, לפני פחות מעשור, ייחל לו ולא התבייש להגיד את זה בפה מלא). בפעם האחרונה שאירופה בערה במימדים ששידרו חוסר שליטה ומהפכה, זה היה בגוש הסובייטי המתפרק. המהומות ברומניה ב-1989 (את צ'אוצ'סקו, כזכור, היה צריך לרצוח), למשל, היו מאוד אלימות אבל בישרו אופטימיות ותחילת עידן חדש, חופשי מכבלי הקומוניזם.
עברו עשרים שנה ואי אפשר לומר שרומניה נהנית מהחופש שהשיגו אזרחיה. היא לא הפכה לארצות הברית (או שמא יש לומר היום "ישראל"). גם רוסיה לא הפכה למדינה מערבית.
אני נצמד להסבר של אן אפלבאום. בספר "גולאג" היא כותבת שהרוסים לא מתאוששים משום שבתקופה הסובייטית הם היו העבדים והמדכאים כאחד. כולם שם היו חלק מהמשטר, כך שאף אחד לא יודע מה לעשות עם עצמו ללא המשטר שיגיד לו מה לעשות. השיעור מההיסטוריה של רוסיה ורמניה הוא שאם היוונים לא יזהרו, הם ישארו בלי ביטוח לאומי אבל גם בלי שום דבר אחר.
אם הם רוצים להיות כמו המדינות הבלטיות, נניח, או פולין, או הונגריה (או מערב אירופה) וזה המקום להזכיר שאפשר לשאוף להרבה הרבה יותר, כדאי להם לחשוב קצת קדימה. מי שהצית את האש כרגע הם תומכי מדינת הרווחה כך שתומכי החופש וזכויות האדם ביוון כבר נמצאים בפיגור קליל.
אני מאחל ליוונים חופש ושיגשוג ככל שרוח האדם משגת, ומצר על שביטול מדינת הרווחה כרוך בכל כך הרבה הרג וסבל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
