בהמשך לדיונים בפייסבוק של בעז ארד, אביתר ושלי ולתגובות לפוסט הקודם שלי, אני יותר ויותר משתכנע שמה שישראל עשתה בפעולה שיירטה את המשט לעזה היה מתוכנן לפרטיו, כולל כל השתלשלות העניינים.אני מניח שהיה ידוע לכל ש-600 הנוסעים על האניה "מרמרה" היו מגן אנושי למחבלים שהיו על סיפון האניה. השאלה היא מה עושים איתם (600 האזרחים). אפשר היה לתת לאניה להגיע לעזה - ולתת למחבלים לנצח. אפשר היה לפגוע פיזית באניה (לנגוח אותה או לירות עליה בנשק שמיועד למלחמה באניות ושתכליתו להטביע אותן). אפשר היה - כפי שהוצע לא פעם - לחבל במנגנון ההנעה של האניה, נניח לכרוך כבל סביב המדחפים שלה. אני מנחש שבמקרה כזה, המחבלים היו מטביעים את האניה על נוסעיה. סירות הצלה בכמות שתספיק להציל את המחבלים עצמם יש על האניה, ו-600 האזרחים ימותו כשהידים על מזבח הג'יהאד, לתפארת התקשורת העולמית.
מה שישראל עשתה היה לחשוף את פרצום האמיתי של המחבלים, לצלם את הפעולה באופן שיראה לעולם מי הנבל בסיפור הזה מצד אחד, ומי סיכן את חיי חיילים שלו כדי להציל 600 נוסעים ממוות בטוח.
נכון, ההסברה הישראלית לא הצטיינה אתמול במיוחד. אישית, הייתי מרוצה מההופעה בטלויזיה של ברק, אשכנזי ומפקד חיל הים. כן, היה אפשר לעשות כאן הרבה יותר. אבל, ישראל עשתה משהו אפילו יותר יפה ממהפכה במערך ההסברה שלה: היא ניצחה בקרב בדיוק באופן שרצתה. הניצחון הזה העביר לצד ישראל אפילו את ערוצי התקשורת האנטי-ישראליים ביותר.
יש פה ניצחון ישראלי ברור, גם בהסברה.
עכשיו, נשאלת השאלה האם לשם השגת הניצחון הזה היה צריך לשלוח חיילים שברור שיחטפו מוטות ברזל וסכינים. אני מקווה שהניצחון ההסברתי אתמול יוביל לכך שהבפעם הבאה לא יהיה צורך לסכן חיילים שלנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
