טרוצקי - נפילתו, גלותו וחיסולו של מהפכן - ברטרנד פטנוד, כתר 2010
נכון שלא קל לכתוב הסטוריה ושיש המון פחים ליפול בהם. עדיין, אין כל חובה ליפול בכולם. אפשר לכתוב מרתק גם על אנשים שהיו נבלות מהגדולים שחווה המין האנושי. אפשר - ורצוי - לכתוב משהו קצת שונה ממה שהורגלנו לקרוא.
ברית המועצות הצליחה להוליך שולל את כל העולם במשך כמעט מאה שנה. אחת ההשלכות של הולכת השולל הזו, היא הדרך שבה היא כתבה את ההסטוריה שלה, וכפועל יוצא ממנה הדרך שבה אנחנו - במערב שחושב שהוא לא סובייטי - תופסים את מה שקרה שם.
כבר בשנות השלושים, אנשים ברחו מברית המועצות וסיפרו מה קרה שם. אין ראנד, למשל, כתבה שהיה שם כאוס מוחלט שבו כולם רצחו את כולם וכלל לא משנה מי נשאר בסוף. מרתק לקרוא את "אנו החיים" שלה, אבל זה לא ספר הסטוריה (אם כי הוא מציע תובנות בשפע).
גישה תכליתית להסטוריה של ברית המועצות אפשר היה לקרוא החל משנות התשעים. אן אפלבאום, למשל, כתבה ב"גולאג, שהתכלית שלו היתה להעשיר את ברית המועצות באמצעות עבודת עבדים. סובורוב - שכתבתי עליו לאחרונה - אומר שתכלית ברית המועצות היתה כיבוש העולם וכל מה שקרה בה מאז 1917 הם שלבים בדרך לכיבוש הזה.
שני הספרים האלה מצוינים ומופתיים לא רק בקשר לברית המועצות אלא בקשר לאופן שבו צריך לכתוב הסטוריה. אפשר להפציץ בעובדות ובמראי מקום ועדיין להישאר מרתקים. הסוד הוא בהצגה תכליתית של הדברים.
ציפיתי מהספר על טרוצקי שיהיה בדיוק כזה. הספר אמנם נכתב על ידי קומוניסט, שמעלה מן האוב את התזה לפיה הקומוניזם והמהפכה היו בסדר גמור, זה רק סטאלין שרצח את כולם והרס הכל. ובכן, אמנם טרוצקי מוצג במערומיו (היה לו צבא של 15 אלף מלחים שניצח את הצבא הלבן, אבל הוא פחד ממנו אז הוא רצח את כולם; היה מי שסיפק לו מקלט במקסיקו, אז הוא זיין את אישתו; ועוד). אבל הדרך שבה הסיפור מוצג... הספר לחלוטין לא קריא. מי שחייב לדעת מה בדיוק הלך בין סטאלין וטרוצקי, שיילך לויקיפדיה, או שיינחש לבד. שני הפתרונות האלה עדיפים על הספר הזה.
נערה עם קעקוע דרקון - סטיג לארסן - מודן 2005
כל כך הרבה דברים טובים שמעתי על הספר הזה, שניאותי ופתחתי אותו. הספר כתוב טוב, יש שם כמה דמויות מעניינות והסיפור אולי לא הכי מרתק בעולם אבל בסדר גמור. הבעיה היחידה של הספר, שבעטיה אני מתקשה לחזור אליו (קראתי בינתיים פחות ממחצית) היא השפה שלו וההנחה שהקורא הוא ילד קשה תפיסה שמעולם לא קרא מותחן ולא יודע למה לצפות.
קטע מייצג:
"הנריק ונגר הוביל ומיכאל הלך אחריו. הם נכנסו לתןך חדר עבודהמוארך בגודל ארבעים מטרים רבועים בקירוב, שפנה אל גמלון הבניין.ספריה שאורכה עשרה מטרים כיסתה את אחד הקירות הארוכים של החדר מן הריצפה עד התקרה, ובה תערובת יוצאת דופן של ספרות יפה, ביוגרפיות, ספרים בנושאים הסטוריים, ספרות מקצועית בנושאי מחסר ותעשיה וקלסרים בגודל A4. הספרים עמדו על המדפים בלי כל סדר נראה לעין. ניכר בספריה הזאת שהיא בשימוש תדיר, ומיכאל הגיע למסקנה שהנריק וגנר קורא ספרים".
ככה זה כבר יותר ממאה עמודים.
2048, פרופ' דוד פסיג, ידיעות ספרים
הספר עוסק בישראל במחצית המאה הבאה ואין צורך לומר שהיו לי ציפיות רבות ממנו. פרופ' נייל פרגוסון האגדי אמר באיזו הרצאה (יש ביוטיוב כמובן, רק שאני לא זוכר איזו הרצאה) שאין הבדל בין הסטוריה ועתידנות כי שניהם מפרשים את העבר ומנסים להבין מה יהיה. אז קראתי את הספר הזה כהסטוריה של העשורים האחרונים של מדינת ישראל.
התאכזבתי קשות. פסיג הוא קולקטיביסט שעובד בשירות המדינה. ככזה, הוא מניח שמדינת הרווחה היא הדבר הטוב ביותר שקרה לאנושות ולישראל בפרט, וכל מה שיקרה בישראל בעתיד הוא נסיונות לשמר את מדינת הרווחה כמות שהיא.
הוא עושה זאת על ידי הצגה נלעגת של הקפיטליזם באמצעות דוגמא מופרכת של יהודי יליד לונדון לפני מאה שנה, שבתום מלחמת העולם הראשונה הדבר החכם ביותר שהוא מצליח לעשות זה להגר לגרמניה. אין בהצגה הזו כל התייחסות למשבר הכלכלי, האבטלה, הרעב והאנרכיה שהיו נחלת גרמניה מאז תום מלחמת העולם הראשונה. היהודי בדוגמא של פסיג כמובן שלא עוזב את גרמניה ב-1933. כך שפסיג "מוכיח" שיוזמה פרטית היא אסון מוחלט.
על הרקע הזה, פסיג כמעט ומתעלם מעליית ההיי-טק בעולם ובישראל. הוא בוודאי שאינו מתייחס לשנות האינפלציה ולעיסקת החבילה של 1985 (שהרסו את מעמד הביניים והם האחראים לכך שרבע מייליון עובדי ההיי-טק בימינו הם שכירים ולא עצמאיים).
פסיג לא חושך את תובנותיו מהעולם שמחוץ לישראל. כקולקטיביסט שזכה לתשתית סובייטית מבוססת ומעמיקה, פסיג טוען שהגבולות הגיאוגרפיים הטבעיים של רוסיה מכריחים אותה לכבוש את מערב אירופה כולה. ארצות הברית הבוגדנית תיטוש את ישראל, תורכיה תעמיק את בריתה איתנו (הספר ירד לדפוס כחודשיים לפני קרב המשט התורכי) ויחד עם אוקראינה וללא ארה"ב תילחם ברוסיה. נו.
יש גם כהנה וכהנה דיונים חסרי תובנות על עצירת הילודה ברחבי העולם, ועוד.
אני מניח שהספר משקף את הלך הרוח באקדמיה הישראלית, האמונה על שימור מדינת הרווחה בכל מחיר. ככזה, הוא ספר תוד"א לא רע בכלל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
