היום אמיר בן חמש. הציטוטים מפיו בסדר
כרונולוגי.
אני אוהב להתייחס למה שאמא ואבא אומרים.
אני כבר לא אוהב ריח של בטון ואבק, כי זה
עושה לי אלרגיות.
אני לא רוצה שמכונית תדרוס אותי ואפילו לא
רוצה לראות שזה קורה למישהו אחר. זה מאוד לא נעים.
סבתא, אם אתה נחה זה מפריע לי.
נעמה ואני אומרים שטותים.
תיכף זה יותר פחות מעוד מעט?
אמיר בבית קפה, מזמין פרסון* עם ריבה.
* קרואסון
אבא, אתה ואמא התחתנתם לפני שהיה אותי?
איך אין אותי ואז יש אותי? בונים אותי איפשהו? אה... בונים אותי בבטן של אמא.
אני כבר מתגעגע למורה שתהיה לי בבית הספר
(הילד היה אז בן 4 ובדיוק התחיל גן טרום חובה).
עץ ברוש הוא בצורת חרב, ועץ דקל בצורת
סביבון הפוך.
אמא ואבא של הילד של אמא ואבא שלו אוהבים
את הבן שלהם.
אבא, אתה יודע, הרגליים שלי יותר רחוקות
ממני, כי אני בן 4...
אמיר מטפס על גדר: אבא, אני יותר גבוה
ממך. אני יותר גבוה מכל האנשים. אני יותר גבוה אפילו מאנשים בני... מאה. אני בן
מאה וחצי. אבא, מאה וחצי זה יותר ממאה?
אמא: אמיר, שתהיה לך שנה טובה ומתוקה.
אמיר: אני כבר יודע.
אמא: מה אתה כבר יודע?
אמיר: אני כבר יודע שתהיה לי שנה טובה ומתוקה.
אבא, אני צריך עזרה, הפטיש לא עובד לי.
אמיר: אבא, תעזור לי לסדר את הצעצועים.
אבא: אני עסוק.
[דין ודברים ארוך]
אמיר: טוב, אני אסדר לבד, וחבל.
אמיר, אתה יודע למה קוראים לקרמ-אף ככה?
כן, כי הוא קרם, ויש לו ריח של קרמ-אף.
אני לא רוצה שליאור תישאר אצלי עד שמונה
בערב, כי בשמונה בערב אני דרך כלל ישן.
עוגה, עוגיה, במבה וטופי זה
יותר-פחות-המון-מדי.
אמיר, להורה שבא להעיר אותו בבוקר: אבא,
יותר אל תבוא לחדר שלי בשעה כזאת.
מתכוננים לטיול על האופניים, אמיר מתעקש
שנלך למכולת (לקנות משהו לאכול): אם אנחנו לא הולכים למכולת, אז אני לא רוצה לצאת
לטיול עם האופניים, ואני כן רוצה לצאת לטיול עם האופניים.
אמיר עולה במדרגות, נתקל במשהו ומועד,
מתחיל לבכות: "קיבלתי מכה, בכל יום יש מכה אחרת".
אבא: "איזו מכה היתה אתמול?"
אמיר: "לא היתה".
איך יש בבטן מקום לכל האוכל שאנחנו
אוכלים? אם ביום אחר אכלנו המון אוכל, איך נשאר מקום?
"אמא, אלעזר היה אלוף בלהרוג פילים.
אמא ואמיר עושים פנטומימה, אמא מנחשת מה
אמיר מציג: אתה מצייר.
אמיר: לא, אני מעטר.
אבא, אתה יודע מה אני עושה כשיש לי לעשות
משהו שאני אוהב ומשהו שאני לא אוהב? אני קודם עושה את מה שאני לא אוהב, כדי שאחר
כך ישאר לי רק מה שאני אוהב.
אבא, אני רוצה שתספר לי שני סיפורי ערש,
אחד מספר ואחד מהתנ"ך שלך.
אמיר שומע את הסיפור על דבורה הנביאה וברק
בן אבינועם:
1. המלחמה היתה בכפר תבור? ליד מוזיאון הטרקטורים?
2. דבורה היתה חכמה מאוד? חכמה כמוני?
אני כל כך שונא להיות חולה.
אני אוהב את פיטר פן. אני כמעט רוצה לראות
אותו כל יום. אני אוהב אותו כמעט כמו שאני אוהב את בילבי.
אבא אני יודע ששיחקתי טוב, אני פשוט לא
אוהב להפסיד.
מי ברא את אלוהים?
- אבא אני פוחד שהיום לא יפסיק
- מה זאת אומרת לא יפסיק?
- נכון שאחרי יום ראשון בא יום שני ואחרי יום שני בא יום שלישי וככה עד שיש שוב
יום ראשון? אז אני פוחד שהיום לא יפסיק ולא יהיה מחר.
- למה שלא יהיה מחר?
- אני לא יודע
- ומה אם לא יהיה מחר?
- אז אני לא אגדל ואף פעם לא אהיה מבוגר
- אל תדאג
- למה?
- כי תמיד יבוא מחר
- למה?
- כי ככה זה, אנחנו לא יודעים
- אז זה אומר שאם אנחנו לא יודעים אז אולי באמת היום לא יפסיק ...
למחרת:
- אבא, אני עדיין פוחד שהיום לא יפסיק.
היום היום מזמן מזמן רציתי ללכת אל החברים
שלי ולא הלכתי אליהם בגלל כי אמא כעסה עלי והיית בעונש בגלל כי כל היום בגן עשיתי
דברים שאסור.
אמיר: יופי אבא, יופי
אמא: למה אתה אומר את זה?
אמיר: כי הוא כל היום מצחיק אותי
אמא: אז למה אתה לא צוחק?
אמיר: כי הוא אומר דברים מצחיקים אבל הם לא מצחיקים אותי
(שילוב ספר שמות והסרט נסיך מצרים) אבא,
למה משה הטביע את פרעה בים סוף, הוא היה אח שלו. אני יודע למה, אתה לא צריך להסביר
לי. [הוא הטביע אותו] כי הם בכלל לא התנהגו כמו אחים. הם כל הזמן רבו ועשו תחרות
מרכבות ואחים לא מתנהגים ככה.
אבא: מי היה היהודי הראשון שבא לארץ
ישראל?
אמיר: אלהים.
אמיר: אבא תספר לי על היוונים ועל יהודה
המכבי
אבא: יהודה המכבי היה מפקד מצוין שהוא דוגמא לאיך מפקד צריך להיות. כשתהיה פעם
מפקד בצבא, אתה צריך לרצות להיות מפקד כמו שהוא היה
אמיר: כשאני אהיה מפקד, הקבוצה שלי תמיד תנצח, ואם יהיה מישהו שלא יתאמן מספיק
בבית על להילחם ולהרוג, הוא יבוא ראשון בבוקר והאחרים יבואו אחר כך, ואני בינתיים
אלמד אותו.
אבא, אני ממאן לאכול את זה, ממאן זה שאני
לא רוצה.
אבא, זה לא פייר שאתה כל הזמן מחליט [מה
עושים \ איך מבלים את אחר הצהרים וכו']. אני אמור כל הזמן להחליט.
אני רוצה להיות חכם כמו אלוהים, כי אלוהים
מכיר את כל סיפורי התנ"ך ואני גם רוצה להכיר את כולם.
"אמא, את יודעת כמה פעמים כיסחתי את
אבא בדמקה? אבל גם הוא מכסח אותי לפעמים, אבל אני מנצח והוא מפסיד הרבה פעמים והוא
מנצח ואני מפסיד קצת פעמים.
אמא ואמיר חוזרים הביתה מהקולנוע
אמיר: אני כל כך אוהב את הסרט הזה שאני
רוצה שיהיה לי אותו גם בבית
אמא: אני כל כך אוהבת את הילד הזה שאני
רוצה שיהיה לי אותו גם בבית
אמיר: אבל יש לך אותו, זה אני, הילד
שלך
אמא: אתה תמיד תהיה הילד שלי ואני תמיד
אוהב אותך
אמיר: כמו שאני
אמא: למה אתה מתכוון?
אמיר: זה משהו כזה שמברכים - שתהיה כמו
שאתה, ככה בירכו את איתמר ביומולדת
משחקים דמקה, אבא עושה מלכה.
אמיר: החיים שלך פנקוטה. (משפט שבדרך כלל אנחנו אומרים לו.)
אמיר: אבא, בכל פעם שאני רוצה לאכול
חביתה, זה אומר שאולי אני רוצה עם זעתר, ואתה צריך לשאול אותי [ה]אם אני רוצה
חביתה עם זעתר.
אבא: אתה רוצה חביתה עם זעתר?
אמיר: לא.
אמיר: אבא, איך קוראים לאלוהים?
אבא: אלוהים, זה השם שלו.
אמיר: אבל בלב של כולנו יש אלוהים, אז איך קוראים לו?
אבא:??
אמיר: אני רוצה לקרוא לאלוהים שלי בשם. אני אקרא לו "אמיר".
אבא מספר את סיפור בראשית לפני השינה.
אמיר: למה לא מספרים מה אלוהים עשה עם התוהו ובוהו ואיפה הוא שם אותו?
אבא, אל תגיד תודה. אני לא מכבד אותך
בבמבה, אתה גונב לי.
אבא: משה הקטן, אל תירא.
אמיר: למה, כי אני עומד ללחוץ על ההדק ואני מול הטובים? (תירא - תירה)
אבא מכין לאמיר סלט טחינה: מערבב טחינה
ומים, ונותן לאמיר לטעום; מוסיף מלח ונותן לאמיר לטעום; מסיף זעתר - נותן לטעום.
אמיר: אבא, תפסיק לתת לי לטעום כי בכל פעם שאני טועם, נשאר לי לאחר כך יותר קצת.
"אמא" כותבים א-מ-א
ו"אבא" זה דומה רק אין "מ".
מתוך ערוץ הילדים: "... ואל תשכחו
שהבנות הכי חמודות הן אלה שיש להן משקפיים".
אמיר: אולי אצלם זה ככה. אצלי כולם חמודים.
אמיר קיבל מכה באף: אבא, ככל שאתה נוגע לי
באף אז זה עדיין כואב לי.
אבא: כן, אני רואה.
אמיר: אמרתי לך שזה עדיין כואב לי.
אבא: נכון.
אמיר: אז למה אתה נוגע לי באף, כדי לראות אם אני עדיין צודק?
אבא, אני אגיד אותך לאמא והיא תושיב אותך
על כסא ויהיה לך מאוד משעמם כל הזמן ואפילו כשתצטרך לעלות לשמיים עדיין יהיה לך
משעמם.
חוזרים מהגן.
אבא: רוצה לאכול?
אמיר: כן אבל לא ארוחת צהרים.
אבא: אולי אתה רוצה ארוחת בוקר?
אמיר: אני לא רוצה ארוחת בוקר ולא רוצה ארוחת צהרים. אני רוצה בוהוריים.
אבא, מה יקרה כשכולם יהיו בשמיים?
אבא, שדרות השומרון הם לא רחוב. צריך
להוסיף להם את המילה רחוב כדי שהם יהיו רחוב.
אמיר: אני רוצה לראות סנדרה.
אבא מחפש ומגיע למשהו שנראה דומה: סנדרה זה כלבי המחץ?
אמיר: אתה לא שומע את המילים? כלבי המחץ זה כלבי המחץ וסנדרה זה סנדרה.
אמא, אני רוצה לשמוע את הדיסק "הילד
שלי הוא עצמי".
אמא מושיטה לאבא "הפסקת אוכל":
שים בתיק של אמיר.
אמיר: אמא, איזה מגניבה את. אבא חיפש הפסקת אוכל ולא מצא, ואת בלי לחפש בכלל ידעת
איפה יש.
נוסעים באוטו בלילה.
אבא: אמיר, מחר כשניסע לדימונה אמא תישן בדרך ואנחנו נדבר
אמא: או שאני אנהג, ואבא יישן
אמיר נקרע מצחוק במושב האחורי: או שאני אנהג ושניכם תישנו
אבא, זה לא הוגן שאתם כועסים עלי על דברים
שאתם לא צריכים לכעוס עליהם, למשל שאני מפיל אוכל על הריצפה.
אבא, אני אומר שחמש תוכניות של בוב ספוג
זה לא הרבה. זה אומר שגם אפס תכניות, וגם אחת ושתיים ושלוש תוכניות זה לא הרבה.
אה, וגם ארבע תוכניות זה לא הרבה. כל מה שקטן מחמש זה לא הרבה.
אבא, מותר לזרוק יותר ממטבע אחת לבאר
המשאלות? אני אשאל את סבא כי הוא גר ליד עיר שיש בה באר והוא בטח יידע.
אמיר: עשיתי פליצה אז תגיד לי סחטיין גבר
אבא: סחטיין אח שלי
אמיר: שכחתי שעברנו מסחטיין-גבר לסחטיין-אח-שלי, אז מתי אומרים סחטיין גבר?
נכון שאם ארבע הוא מספר לא גדול אז גם זה
שלפניו הוא לא גדול?
על שלוקי: איזה מזל שהוא לא רוצה לאכול
אותי.
אבא, אם אני אובד לכם, אני אבכה לנצח.
טיול לרמת הגולן.
אבא: את הבתים האלה כבשנו לסורים ואנחנו לא משתמשים בהם.
אמיר: אז חבל שכבשנו אותם.
אמא: אני תכף אוכל אותך.
אמיר: לא. אדם לא אוכל אדם.
אבא: אמיר, אני אוכל אותך
אמיר: מה, כדי שתהיה יותר חכם?
אמיר: היום יהיה בקיטנה מופע חיות
אמא: איזה חיות? נמרים?
אמיר: אני לא חושב שיהיו נמרים
אמא: רק פילים ואריות?
אמיר: כן, אולי גם נמרים, אני לא בטוח
אמא: איך סמדר תביא לקיטנה כאלה חיות גדולות ומסוכנות? אתה בטוח שאלה החיות שיהיו?
אמיר: כן, אנחנו ניזהר.
אבא, המשחק לא עולה, ללחוץ על חמש-F?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
