מוחמד עלי היה האתלט המצליח ביותר מעולם (חמש-עשרה שנה אלוף העולם במקצוע שלו: איגרוף, ועוד מדליית זהב אולימפית אחת לפני כן). הוא היה דמות רב-גונית וססגונית והתפרסם גם בזכות שיטות הלוחמה הפסיכולוגית שלו והאופי שלו. "מלך העולם" מתאר את עלייתו של מוחמד עלי. לא קראתי ספרים אחרים אודותיו, לא ראיתי קרבות שלו בזמן אמת ואפילו לא ראיתי את הסרט שעשה עליו וויל סמית. ככה שהכל היה חדש ומעניין עבורי.
הספר עוסק בעולם המתאגרפים השחורים בארה"ב, העוני ממנו הם צמחו, האפשרויות שפתח בפניהם האיגרוף, שליטת המאפיה בענף ודעיכת השליטה הזו עם הגעת הטלויזיה, הסיבות לכך שהאיגרוף עבר לווגאס, תפקיד העיתונות הכתובה בענף, וכו'.
אחרי מבוא ארוך ומפורט מאוד (וטוב שכך שכן אני הכרתי מעט מאוד מהשמות ולא הייתי יודע מי היה פלויד פטרסון בלי לקרוא את הספר. אולי פלויד קאונסיל), מגיעים אל מוחמד עלי עצמו. הבנאדם היה אישיות כבר כשהיה ילד. בדרך כלל צריך להיות גאון כדי להצליח לכתוב על גאון ובאמת עדיף שמישהי כמו אין ראנד היתה כותבת את הספר הזה. אבל, הציטוטים מפי עלי ותיאור הלוחמה הפסיכולוגית שלו ביריביו, הם קריאת חובה.
יש בספר פה ושם קטעים משעממים (עולם עיתונות הספורט לגווניו) ומתחסדים (עליית האיסלם והאופן שבו מוחמד עלי התאסלם), אבל אם צולחים אותם מקבלים ספר לא רע בכלל על דמות מצוינת.
"בחנתי את ליסטון בתשומת לב..." אמר קליי לאלכס היילי [מחבר "נמל תעופה" ו"ושורשים"] בראיון לעיתון פלייבוי... "הדבר הגדול מבחינתי היה לראות איך ליסטון מתנהג מחוץ לזירה... וכך עלה אצלי מההתחלה הרעיון שאם אנהל את הענין נכון אני אוכל להשתמש נגדו בפסיכולוגיה - אתה יודע, להקניט אותו, לעבוד לו כל כך על העצבים, שאני פשוט אנצח אותו עוד לפני שהוא ייכנס איתי לזירה.... בנאדם עם מוח כמו של ליסטון הוא משונה מאוד. הוא לא מה שהיית מכנה מהיר מחשבה כמוני." (עמוד 195-196)
"ביל מקדונלד [אמרגן קרב קליי-ליסטון] ידע לבלות. הוא עישן סיגרים ואכל סטייקים... הוא היה מאוד שמן." (עמוד 199)
"ג'ים מארי מן הלוס אנג'לס טיימס חזה שהזיווג בין ליסטון וקליי יהיה "הקרב הפופולרי היותר מאז היטלר נגד סטלין - 180 מיליון אמריקאים שמריעים לנוקאאוט כפול. הדבר היחיד שקליי יכול לנצח בו את ליסטון הוא בקריאת מילון". (עמוד 202)
קליי על אמונה בעצמך: "אני כריסטופר קולומבוס. אני מאמין שאנצח. אף פעם לא הייתי שם... אבל אני מאמין שהעולם עגול והם כולם מאמינים שהעולם שטוח. אולי אני אפול מעבר לקצה העולם באופק, אבל אני מאמין שהעולם עגול". (עמוד 205)
דיימון ראניון: "הדרך הטובה ביותר להיות בטלן ובכל זאת להתפרנס היא לכתוב על ספורט". (עמוד 208)
ליסטון על קליי: "אני לא שונא את קסיוס קליי.. הוא התינוק שלי, תינוק מיליון הדולר שלי". (עמוד 201)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
