קיץ 1973, ישראל נמצאת בעיצומה של מלחמת-חיסולים עם ספטמבר השחור, ארגון טרור השייך לאש"ף שהצליח לבצע פיגועים מרשימים נגד ישראל. נציג בכיר של חיל האויר נמצא בשליחות בארה"ב, מעביר ידע לחיל האויר האמריקני תמורת מטוסים. כבר חמש שנים שישראל נתמכת על-ידי ארה"ב. בעוד שלושה חודשים תפרוץ מלחמת יום-כיפור.
מישהו מתנקש בחיי נציג חיל האויר בפתח ביתו ליד וושינגטון הבירה.
מה שהופך את הפרשה מעוד טרגדיה לתיאורית קשר הם שפע פתרונות אפשריים לשאלה מי רצח את ג'ו אלון ומדוע. כדי להסביר את הפתרונות האלה הספר עוסק במירוץ החימוש בשנים שלאחר מלחמת ששת-הימים, בשיתוף הפעולה המתהדק בין ישראל לארצות הברית, בחיל האויר האמריקני, ביצועיו הכושלים בויאטנם, באינטרסים הלא-תמיד חופפים בין ישראל ארה"ב, באפשרות הקונספירציה שיזמה את מלחמת יום-כיפור ובמלחמת החיסולים בין ישראל לאש"פ.
מכיוון שהפרשה הסתיימה במלחמת יום-כיפור ומכיוון שתוצאותיה העגומות של המלחמה השפיעו על ישראל למשך שני עשורים, יש לאפשרות של תיאורית קשר סביב רצח ג'ו אלון היבט ריגשי רב ערך. יתכן שלו לא היה נרצח, אסון יו"כ לא היה ניתך עלינו והיינו יכולים כולנו, בנינו ובני בנינו להיות עובדי הסתדרות שאננים עד עצם היום הזה.
הספר המרתק מצדד באפשרות שג'ו אלון נרצח על-ידי ספטמבר השחור (כלומר אש"פ). לדעתי, אין כל חשיבות לשאלה האם זו התשובה הנכונה. עבורי, לפחות, הגילוי המרעיש היה שאש"פ יצר והפעיל את ספטמבר השחור ב-1973 בדיוק כפי שהפעיל את התנזים ב-2000-2001. מכיוון שחלה אצלנו חובת אי למידה מההיסטוריה, בשנת 2000 היו די והותר ישראלים שטענו בחום שערפאת לא מצליח להשתלט על התנזים ולכן כלל אינה צד באינתיפדה השניה.
באותו אופן, פחות מטריד אותי מה שארה"ב עשתה לישראל במלחמת ההתשה. יותר מטריד אותי כיצד קרה שישראל הפכה פילגש של ארה"ב (כפי שקרא לזה פרופ' עזרה זהר), האם אנחנו עדיין במצב העלוב הזה ומה אפשר לעשות כדי להיחלץ ממנו.
הספר מרתק ואינפורמטיבי בכל הנושאים בהם הוא עוסק, לרבות תחום לכאורה לא רלוונטי לישראל כמו ביצועיו הירודים של חיל האויר האמריקני בויאטנם, לעומת הצלחות חיל האויר של הצי, האופן בו הביורוקרטיה האמריקנית לא איפשרה לשני החילות לשתף פעולה, אבל איפשרה לאמריקנים ללמוד מישראל דווקא.
הספר לא עוסק בשאלה איך היתה ישראל צריכה לנהל את עצמה אחרי הניצחון שנכפה עליה בששת-הימים. הסובייטים חימשו באגרסיביות את הערבים (בעיקר מצרים) ולישראל לא היתה יכולת כלכלית להתמודד איתם. במקום לפתח יכולת כלכלית כזו (משהו שמדינה בולשביקית כישראל לא היתה מסוגלת לו), היא בחרה לשתף פעולה עם האמריקנים. האמריקנים קנו את ישראל, פשוטו כמשמעו. כפו עליה כל צעד ושעל במלחמת ההתשה, ותכננו את מלחמת יום-כיפור כאמצעי להעביר את מצרים מחיק הסובייטים אליהם.
ישראל השתחררה, פחות או יותר, מהחיבוק האמריקני, רק שהיא עשתה את זה כשנקודת המוצא שלה היתה חוב בגודל 300% מהתל"ג שלא היה קיים לפני בוא האמריקנים (ושהיה אמור לחסל את ישראל?), במחיר שני עשורים. בשנות השבעים והשמונים ישראל דרכה במקום. מי שמשתאה מהישגי ישראל היום (לא שאין במה להתגאות) צריך להבין שלו ניהלנו עצמנו נכון מול ארה"ב לפני ארבעים שנה, היינו מגיעים למה שאנחנו היום כבר לפני עשרים שנה.
דיונים מעניינים על תיאורית הקשר, לפיה ארה"ב מכרה את ישראל ביום כיפור:
על הספר:
פרד ברטון עם ג'ון ברונינג, מי רצח את ג'ו אלון, כנרת זמורה-ביתן 2011
בבלוג זה
בכל הבלוגים
