ביום שישי האחרון היה מפגש אובייקטיביסטים אצל גיזי רפפורט לכבוד ספרה החדש "הטוב שבעולמות האפשריים". התקיים מפגש אובייקטיביסטים (ומסתבר שאת חלקם כבר פגשתי פה ושם). היה בעז ארד (והקליט בוידאו). אני דיברתי על חינוך ממשלתי מול פרטי (כל ילד ישראלי מתחיל את חייו בחינוך פרטי) ועל מחירי הדיור בתל אביב (היתה פעם עיר של סטודנטים לקונלוע, היום עיר של מהנדסי תוכנה, והמחירים בהתאם).
ביקורת על הספר ודיון נרחב בעניין החינוך - בקרוב.
"הקפיטליסט היומי" פרסמו ניתוח מצוין של מצב המיסוי בישראל והראו כיצד הגענו לקצה גבול יכולת המדינה למסות. המצב היום הוא כזה שגם מס הכנסה של 100% לא יעזור, וכל ניסיון להוסיף מס ייפול על העשירונים השני והשלישי - המאכלסים את המחאה.
לאנשים יוצאות העיניים כשהם שומעים על חופשת לידה של 12 חודשים בשבדיה ונורבגיה, שתי מדינות פרימיטיביות במיוחד שלמזלן גילו אצלן ברזל ופחם (שבדיה) ונפט (נורבגיה). אין שם הייטק - יש שם אלכוהוליזם והתאבדויות. ככה זה כשאתה לוקח דייג אנאלפבית ואומר לו שהוא לא צריך לעבוד יותר כל החיים. ההשכלה שם לא פותרת את ענייני האלכוהוליזם והתאבדויות, כי היא לא באמת השכלה: לוקחים אנשים, מושיבים אותם בכיתה בתקווה שכך הם יסתובבו פחות ברחובות, ואחת לכמה שנים נותנים להם תואר במשהו. התארים הם במקצועות לא מדידים, וככה יותר קל לכולם. אין שם הרבה מהנדסי תוכנה, אבל יש הרבה דוקטורים ללימודי ג'נדר.
עד היום, לא מצאו בישראל יותר מדי אוצרות טבע, וטוב שכך.
אוצר הטבע של ישראל הוא אנחנו והמדינה מנצלת אותנו עד תום: המיסים מטורפים וכל הכסף הולך לשחיתות. אין פה צבא מתפקד, אין תחבורה, החשמל והמים יקרים להחריד, הממשלה לא משחררת קרקע לבניה, וסליחה אם שכחתי מגזר כלשהו.
זה לא שאי אפשר לחיות ככה - עובדה שכבר שישים שנה והמדינה לא התפרקה - אבל גם אם לא רוצים לשנות את המצב הקיים (נניח כי לא מקבלים את העיקרון לפיו זה לא בסדר לשדוד את משלם המיסים), צריך להבין שבדיוק כמו שהממשלה מקיימת מצב בטחוני רעוע כדי להצדיק את ההוצאה הבטחונית, היא תנצל את מחאת החמאה כדי לדפוק את משלם המיסים עוד קצת.
זה לא שאסור למחות, זה שצריך לדרוש מהמדינה דבר אחד בלבד: הפרדה בין אזרח למדינה.
הנושא החם היום הוא "על מה ויתרתם לנוכח יוקר המחיה". אני מציע לוותר על המנטליות של בקשת שירותים כלשהם מהמדינה. הניחו לנו לנפשינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
