מערכת החינוך, שלקחה לעצמה בכח הזרוע את המונופול על לימוד קרוא וכתוב בארץ (מי שהספיק ללמוד לקרוא לפני הגן שיחק אותה, מי שלא - כבר לא ילמד כשהוא בתוך המערכת), הנחילה שיטות שונות ומשונות להנצחת הבערות ("אוריינות" היא המפורסמת שבהן). המערכת זכתה להצלחה כה גדולה עד שהיום אף אחד כבר לא זוכר את השיטה הישנה והטובה "קמץ א' - א".
את השיטה, שהפיקה אלפי שנים של יהודים משכילים ואינטליגנטיים יותר משאר העולם (אמירה גזענית אך אמיתית), ממחזרת היום
הגה ואות.
האתר שלהם מונה את יתרונות השיטה ומציע מאמרים שמבארים ומסבירים את יתרונותיה. (חבל שהמאמרים כתובים בלי ניקוד, מה שמונע מהלקוחות הפוטנציאליים לקרוא אותם.)
ללא קשר לאמור לעיל,
אחד המאמרים שהאתר מציע, לועג לפרויקטי ה"תקשוב" של משרד החינוך, שדחפו ילדים להשתמש באינטרנט אבל לא וידאו שהילדים עושים משהו חוץ מ"לדבר מהסל-קל" (ציטוט מהמאמר).
נהפוך הוא.
נס קרה לנו, ואינטרנט, שלפני עשר שנים הבטיח מולטימדיה, נתקע - משיקולים טכנולוגיים בלבד - ברמת הטקסט. אינטרנט גם סחף אחריו כמעט כל אחד וגם הכריח אותם לכתוב ולקרוא. הגישה המסורתית טוענת שהיה רצוי שאנשים קודם ילמדו לכתוב ולקרוא ורק אחר כך יתחברו. אם זה היה כך, אנשים לא היו לומדים, ולא מתחברים. מה שקרה בפועל זה שאנשים התחברו, ונאלצו לקרוא ולכתוב כדי לשרוד. On-Line Dating כמבשר הקידמה הוא אולי חלום בלהות של מישהו, אבל הוא עושה טוב (תרתי משמע) לכל מי שמשתמש בו.