| |
אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית
שטייניץ, תוריד מיסים |
כינוי:
אבי בן: 57
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2005
חייה של טרי שיאבו לא יוארכו
פרשת טרי שיאבו (הלינק מוביל הפעם לאתר הנוצרי World Net Daily כדי להדגים כמה כבדי משקל הם הטיעונים לשני הצדדים) מובילה למסקנה ברורה אחת:
על כל אדם להשתדל לכתוב צוואה מפורטת ככל שניתן ולהשתדל לכסות את כל האפשרויות שעולות על דעתו.
התקדמות הרפואה היא ברכה שלא תסולא בפז. עם זאת, קשה מאוד לחזות את המחלות שיהיו דומיננטיות בעוד מספר עשרות שנים, לא כל שכן, את האמצעים הרפואיים שיהיו זמינים נגדם. מחלה שנוטלת היום חיים במהירות וללא סבל, עשויה, בעזרת ההתקדמות הרפואית המתאימה, להפוך לעשרות שנים של אשפוז הכרוך בסבל רב (ואני בכוונה מנסח זאת כך). כל אדם צריך להחליט בעצמו האם הוא מוכן לחיות חיים כאלה, האם הוא מפיל את האחריות על בני משפחתו והאם הוא מוכן שפוליטיקאים ציניים יעשו בו שימוש כמו שהיה בפרשת טרי שיאבו.
המאמר הזה הבהיר לי שהנקודה החשובה ביותר בסיפור היא התקדמות הרפואה. ככל שהרפואה מתקדמת, יותר מחלות שנגמרות במוות מהיר וחשוך מרפא הופכות למחלות ניתנות לריפוי. הניסיון מראה שבדרך ליעד הנכסף, יש מצב ביניים של חיים-בתרדמת וצורות נוספות רבות של לא-מוות אבל לא ממש חיים. על כל מי שלא בוחר ללכת ולהיות רופא בעצמו, לקבל את המצב הזה כנתון. מי שנחרד מהאפשרות לחיות במצב שאינו עירנות ועצמאות מלאים, צריך לחשוב על כך מראש.
טבעי לחלוטין שמישהו יחזיק את אשתו במשך חמש-עשרה שנים במצב של תרדמת, רק בגלל התקוה שמתישהו בעתיד אפשר יהיה לרפא אותה. טבעי גם שיהיה מי שירצה לגאול את המורדמת מיסוריה. מכיוון שהרפואה היום ציבורית ואפילו תשומת הלב שמקדישים היום רופאים לעבודתם היא משאב שיש מי ששודד אותו מהם, יש מי שישדוד אותו ויש מי שיש לו אינטרס מובהק שהחולה הכרוני ימות.
התקדמות הרפואה היא דבר נפלא, למרות שהוא גורם לריבוי החולים הכרוניים. צריך רק לזכור שחלק מההתקדמות הזו כרוך בהעברת האחריות לחיי החולה מהרופא אליו עצמו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
