אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

כתבה ב-Ynet שוטחת מקצת הסיפורים סביב נתיבי איילון: הוא עלה 36 מיליארד שקלים לעומת 5 שעלה כביש 6; אורכו 42 ק"מ לעומת 86 של כביש 6; תכנונו ובנייתו נמשכים יותר משלושים שנים, לעומת 3.5 של כביש 6. למרות חוסר הדיוק (את דרכי הגישה לכביש 6 מימנה ולעיתים סללה המדינה; היא נתנה לו ערבות בנקאית שאיפשרה לבוניו לא לפחד לעשות טעויות), קל להיתפס לייאוש: נעשה כאן מעשה חלם אדיר מימדים והוא ישאב לתוכו סכומי כסף אדירים נוספים שלא יפתרו את בעיית הפקקים האיומה שלו.
לא שאני מתכנן ערים (או אפילו יודע להגיד מה זה בדיוק), אבל יש לי פיתרון קל לבעיית נתיבי איילון:

נכון, נתיבי איילון גרועים ואיומים; מי שעובד בתל אביב סובל השכם והערב מפקקים שרק הולכים ומתארכים עם הזמן. אבל אם השקעת סכומים אדירים נוספים לא תפתור את הבעיה, למה להשקיע אותם? כדי לחיות על התקווה שאולי הם כן יפתרו? כי עדיף לעמוד בפקק מול קורות בטון שלא מובילות לשום מקום?

כביש 6 הוא אוטוסטרדה שאמנם אינה חפה מליקויים (אני צריך עוד לבדוק אם מותר לי כבר לדבר על מערכת הבילינג שלו), אבל הוא כבר קיים ועובד ללא פקקים (כמעט). מה שצריך לעשות, זה לתת ליד הנעלמה לעשות את שלה ולחכות ולראות איך מקומות העבודה של תל אביב עוברים לאיזור מחלף בן שמן, קסם, חורשים ואולי אפילו עירון. אם לוקח לתושב ראשון לציון שעה כדי להגיע לתל אביב ושעה כדי להגיע לואדי ערה, אז יתכן שהוא יעדיף לעבוד בואדי ערה, אם הוא יכול לנסוע לעבודה על 160 קמ"ש.

מובטח למי שיקפוץ ויגיד לי שבתל אביב יש שני מיליון מ"ר משרדים, שלא אלך לבדוק אותו. רק אזכיר שתקופת הבועה היה מחסור של חצי מיליון מ"ר משרדים. אפשר לצפות שבפעם הבאה שיהיה פה בום של בניה, יצמחו איזורי תעשיה חדשים במקומות נטולי פקקים.

נכון, כביש 6 יצטרך להתרחב משני נתיבים לכל כיוון, לארבעה או חמישה. אבל זה כבר לא ייעשה מכספי המדינה וככל הנראה יתבצע בעשירית הזמן.