אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

הזוועה למקרא מה שקרה בערד מתחרה רק בתחושת חוסר האונים. אמא מכרה את הבנות שלה לזנות. לכאורה, מה כבר אפשר לעשות. קצינת המשטרה שהתראיינה אתמול ברדיו אמרה שאין דבר שאפשר לעשות מול קשר של שתיקה ושברור לה שלנוכח הזוועה המשטרה הגיעה מאוחר מדי, פשוט משום שהיא הגיעה אחרי שהעניין התחיל.

ובכן, יש מה לעשות.

נעזוב לרגע את העובדה ששוטרים צריכים להכיר את הקהילה שלהם, ולתפקד כשוטרי מקוף. אין סיכוי שמשהו ישתנה במשטרת ישראל, בטח לא כי האזרחים רוצים וממילא קשה מאוד להצדיק התערבות נוספת של המדינה בחיי אזרחיה. נעזוב את המשטרה ונתמקד במה שהאזרחים צריכים לעשות.

נתחיל מלמטה.

ילדים צריכים לגדול בידיעה שהם חפים וללא תחושות אשם כלשהן. ילדים צריכים לדעת שאם מישהי מהכיתה שלהם הולכת כבר חצי שנה עם הראש באדמה זה לא בגלל שאיתרע מזלה והיא מתקשה בשברים עשרוניים או בהבדל שבין משפט המלך למשפט המלוכה. ילדים צריכים לדעת שכשהם רואים דבר כזה, הם מספרים עליו להורים. לא עוזר הרבה שהם מתחפשים ל"בעל דוכן שווארמה שמוכר פרגיות בשקל" (הוא דווקא קיבל ארבע שנים בפנים במקום מאסר עולם, אבל גם על המחוקק ונהשופט במדינה הזו אין סיכוי להשפיע). בטח לא אם אין מי שיבין את הרמז.

הורים צריכים להבהיר לילדים שלהם היטב את ההבדלים בין טוב לרע ובין מותר לאסור. כשבכיתה של הילדה שלך יש ילדה שהיא זונה, כבר מאוחר להגן על הילדה שלך מפני זוועות העולם. אין ברירה וצריך לעבור מהכחשה להתמודדות.

אחרון חביב, צריך וכדאי ורצוי שאיזה הורה ייקח את החוק לידיים. אני מדבר על עבירה בוטה על החוק ומדגיש שאני לא בטוח לחלוטין שהייתי עושה את זה בעצמי, אבל אני מקווה שכן. אם יש ילדה כזו בכיתה של הילד שלך, זו תהיה פגיעה אישית בו ובהחלט יתכן שכדי להציל את הילד ישתלם להורה לשבת קצת בכלא.