מכיוון שידוע המחיר שנשלם בזכויות אדם במהלך המלחמה שהוכרזה אתמול בפשע, וידועה דעתי על אופן הטיפול הנכון בנושא,
אני רוצה לדבר דווקא על האתגר שלקחה על עצמה הממשלה. בכל עיתון ובכל תכנית רדיו שהזדמן לי לשמוע הבוקר מוזכר ביראת קודש שמו של ג'וליאני.
לדעתי, ייחודו וגאיוניותו של ג'וליאני מתבטאים לא רק בתוצאות של פועלו רב השנים, אלא בעיקר בדרך שבחר ובעובדה הפשוטה שהצליח להגשים את התכנית שלו. מאז שהימין ברחבי העולם החליט לקחת את גורלו בידיו, רייגן הצליח חלקית מאוד בתכנית הלאומית שלו, תאצ'ר הצליחה אולי טיפה יותר, בגין כשל. כנראה שלא מסובך לאמר "אני יודע מה נכון לעשות", אבל לא פשוט לעשות את זה כמו שצריך.
ג'וליאני הצליח.
נכון שאם היום בערב שוטר יעצור אותי ברחוב בו אני גר ויבקש תעודת חבר מפלגה, אני עשוי להקיא, קונטרה-רבולוציונר שכמותי. מצד שני, אם בשנה הקרובה לא יפרצו אף רכב ודירה ברחוב שלי, אני מבטיח לנסות ולאהוב את האח הגדול קצת יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
