אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

הערה: את כל הכתוב מטה כבר כתבתי אינספור פעמים בעבר. לצערי, דברי תקפים גם היום.

אחד העקרונות החשובים שמניעים את מדינת ישראל קובע שכל פוליטיקאי ממנה תחתיו אנשים שלא מהווים איום עבורו. אנחנו, כמובן, לא המצאנו את זה. בברית המועצות - האסון הנורא ביותר שפקד את האנושות - למשל, לנין וסטלין היו צריכים להפעיל הרבה מאוד כח כדי להרוג מיליוני אנשים ברעב. חמישים שנה אחר כך, יורשיהם עשו כמיטב יכולתם בכיוון ההפוך, ולא צלח בידם להציל את נתיניהם מאימת הרעב, עד כדי כך שנאלצו לייבא חיטה מארה"ב, מה שכמה שנים אחר כך עזר למוטט את ברית המועצות.

שפר מזלו של הפוליטיקאי הישראלי, ובמקום שדות החיטה של אוקראינה, שהם אמנם הגדולים בעולם, אך עדיין צריך לחרוש, לזרוע ולקצור אותם, יש לו נתינים ששים אלי עבודה קשה. במקום מכרות זהב, פלדה, ניקל וקובלט בקור של חמישים מעלות מתחת לאפס בסיביר, יש לפוליטיקאי הישראלי אנשים שמייבאים לכאן יהלומים גלמיים מדרום אפריקה, מקנים להם ערך מוסף, מוכרים אותם הלאה בשווקי אירופה ונותנים גם למדינה להרוויח קצת. במקום מכרות פחם ושדות נפט, יש לפוליטיקאי הישראלי אנשים שמוכנים לשלם מס מטורף על השימוש בהם ולהסכין עם מונופול ממשלתי על שוק האנרגיה. במקום מאה אלף אנשים שמתים בשלג בעודם חופרים עם איתי עץ את תעלת הים הלבן, יש לפוליטיקאי הישראלי אנשים שמתנדבים לנהל עבורו פרויקטים לאומיים, לשלם עבורם במיטב כספם ועוד להצביע עבור העלאות מיסים (1977, 1992 למשל).

כל שנדרש הפוליטיקאי הישראלי לעשות בתנאים האלה, הוא לדאוג שמי שנמצא תחתיו לא יאיים עליו בצורה כלשהי.
האיום החמור ביותר שנשקף לחדל האישים הוא כמובן יוזמה ומעש.
לכן אנו מוצאים אדם כמו שאול מופז שהופך לרמטכ"ל גרוע ולשר בטחון גרוע לא פחות. לכן שאול מופז עצמו ממנה לרמטכל חדל אישים כמו משה יעלון. לכן, יורשו של יעלון הוא דן חלוץ, שלמד אתמול בשדרות שיחסי ציבור זה חשוב, אבל יתכן שגישתו של יעלון טובה יותר (אם אף אחד לא יודע שאני רמטכל גרוע, אז אני לא רמטכל גרוע).

מכיוון שחלוץ הולך בעקבות קודמיו, אני חוזה שמלחמה תימשך לפחות עד סוף כהונתו, שלוש או ארבע שנים מהיום.

חבל.