אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

התגובה האינטואיטיבית לסירוב הלונה-פארק והסופרלנד לארח אצלם ילדים נכים היא רחמים על הילדים, כעס על הלונה-פארק ותהיה כללית על מר גורלנו המשותף.
למרות שמדובר בשלושה רגשות חיוביים ובריאים להפליא, אין ברירה וצריך לעסוק בעניין בצורה רציונלית (מי שיכול, כמובן).
1. בעסה להיות נכה. בעסה, אבל לא חדש. מי שמטפל בילדים נכים וקלט את זה רק לנוכח סירוב הלונה-פארק צריך אולי לחשוב על משלח יד אחר.

2. הלונה-פארק לא אמון על רווחת הילדים הנכים באשר הם והטחת אומללותם בו לא תשפר את מצב הנכים.

3. בעלי הלונה-פארק הם אנשים פרטיים. ככאלה, יש להם זכות לקבוע מי יהיו הלקוחות שלהם.

4. אני חושד שמי שמטפל בנכים ועושה מהעניין סיפור כל כך גדול, תורם בצורה ישירה לאומללות הילדים הנכים משום שהוא מקבע אותם במעמד של מסכנים שכל העולם מתאכזר אליהם.

5. אני ממליץ לאלה שמטפלים בנכים לקום ולהקים פארק שעשועים משלהם. אני אמנם לא מכיר את רזי העסק מקרוב, אבל לא נראה שיהיה קשה להקים פארק טוב עשרות מונים מאלה הקיימים בישראל היום. שת"פ קטן אחד עם six flags ואתם מוציאים את שני הפארקים האלה מהשוק.
לשם כך צריך לנטוש את גישת המסכנות ולהתחיל לקחת אחריות על החיים, למרות הקשיים שהם מציבים.