אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

ברור ומובן לי למה במדינה של שבעה מיליון תושבים עיסוק בפוליטיקה דומה לשיעור חברה בכיתה ח': אין לזה משמעות, אבל לפחות לא נותנים שיעורי בית. עדיין, אם ארצה להוציא את ידו של שר האוצר מהכיס שלי, או נניח, לנצח בכל מלחמה שנמשכת פרק זמן לא סביר (מי אמר "חמש שנים"?), אצטרך לעסוק בפוליטיקה בידיעה שאני רק משחרר קיטור ותו לא.
לעצם העניין:
התמונה הבאה מנמקת את התיעוב שאני חש כלפי מתנגדי ההנתקות:
1. מתנגדי ההנתקות הם אלה שהעלו את אריק שרון לשלטון

2. הם אלטרואיסטים מספיק כדי לא לקבל שכר כדוגמת כיסא בבית המחוקקים כך שהיום אין להם השפעה כלשהי על מצב העניינים

3. אין להם תכנית מדינית כלשהי, נניח כזו שחושבת עשר שנים קדימה. לכן, הם לא מזהים בעיות אמיתיות ולא מציעים לבעיות האלה פתרונות.

4. בצר להם, הם מצאו דרך פעולה שתאפשר להם גם ללכלך קצת על שרון וגם לחשוב חצי שנה אחת בלבד לפנים.

התנגדות להנתקות פירושה לשמר את המצב הקיים, על חסרונותיו.
אם מתנגדי ההנתקות יקבלו את מבוקשם, המלחמה תארך עוד חמש שנים.
ההנתקות משחררת אותם מהעול בה כרוכה מחשבה מפוקחת על המציאות והמילה הגסה, השנואה כל כך: אחריות. 
(הבהרה לכל מי שלא קרא אותי ברציפות בכל השנים האחרונות: אני לא בעד פיוס עם הערבים, חלילה.)

מה שמתנגדי ההנתקות, לו היו אנשי ימין, היו צריכים לעשות זה לקבוע שהיעד הרישמי שלנו הוא שחזור הנצחונות של מלחמות העצמאות וששת הימים וגירוש הערבים מכאן. יש בעיה, אני יודע. צה"ל לא מסוגל לממש את התכנית הזו. בכלל, גם אם כל מה שיעשה צה"ל בשנה הקרובה הוא למנוע מ-28 חיילים להתאבד, עדיף שיעשה את זה ולא ישמור על בטחון המדינה.

יש דרכים לפתור את הבעיה הזו.
אני חושב שצריך להתיר לכל אזרח ישראלי להגן על עצמו כראות עיניו, כולל להירשם לחוגים שבהם הולכים בימי שישי ויורים קצת על שוטרים פלסטינאים. יש כנראה עוד דרכים להשיג את התוצאה שהגדרתי לעיל. התנגדות להנתקות היא לא אחת מהן.

ועכשיו לתמונה המובטחת, שגרמה לי לכתוב את הפוסט הזה:
ליצני ההתנגדות להתנקות מבהירים באמצעותה את נלעגות הרעיון שלהם משום שהם חושבים על המלחמה מנקודת מבט של דייר ברח' האנפה בירושלים בשנת 2000, במקום, נניח, פטריק הנרי ב-1775.

התמונה משבשת לי את כל הפוסט, לכן אני נותן רק קישור אליה.

הערה בקשר לכותרת:
מה ש"העבודה משחררת" ממנו הוא הצורך לחיות כאדם רציונלי. לפי מרכס, שגם הנאציזם שואב ממנו, העבדת הגוף תשחרר את הנפש מייסוריה. באושוויץ ובגולאג זה עבד.