אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

בקטגוריית פרס פוליצר בה זכתה אן אפלבאום על ספרה "גולאג" הכרתי רק את השם של ברברה טוכמן, שזכתה בו פעמיים. מבין שני הספרים שזיכו אותה בפרס היוקרתי, קראתי רק את "אוגוסט 1914" (שמו העברי של Guns of August). בדומה לטוכמן, שחקרה שאלות מטרידות כמו רצחנות הצבא הגרמני, אן אפלבאום חוקרת בעיקר את השאלה כיצד פעל הגולאג זמן ממושך כל כך. בשונה מטוכמן, אפלבאום עשתה ב"גולאג" עבודה משולשת. היא גם אספה מקורות הסטוריים ראשוניים (ראיינה ניצולים), גם הצליבה מקורות מידע שניוניים (קראה ביוגרפיות ומסמכים סובייטיים) וגם ניתחה אותם והפיקה תובנות.
השוני הזה מתמצת את גדולתה של אפלבאום. היא היתה ברוסיה מיד כשאפשר היה לגשת אל ארכיונים סובייטיים, קראה כל מה שניתן, ביקרה במקום ההתרחשות, ראיינה את הנפשות הפועלות, אספה ומיינה את המידע, סילקה סתירות, הפיקה תובנות והעלתה הכל על הכתב בספר רהוט, מהטובים שקראתי אי פעם.
כקורא ישראלי, וכאובייקטיביסט, הזדמן לי לעמוד במידת מה אחר הזוועות המתוארים בספר. אף שאפלבאום משתדלת מאוד לא לתאר אותן במפורש, הקריאה בספר אינה קלה. במקומות שהיא משאירה לקורא להשלים את התמונה לבדו, מספיקה היכרות שטחית עם סולז'ניצין, "אנו החיים" (אף שהוא רומן ולא ספר הסטוריה) וכמה טקסי יום-שואה בבית הספר.
הספר כה עשיר בעובדות, בתובנות ובמסקנות (כולל ניתוח תקציב ה"גולאג" והאופן שבו סטלין ביסס עליו את צמיחתה הכלכלית של ברית המועצות לקראת מלחמת העולם השניה) עד שאיני רואה טעם לתמצת אותו. במקום לתמצת, אני רוצה להזכיר מספר אנקדוטות ולדון בכמה מהמסקנות של אפלבאום.

1. סטלין שלח מאות אלפי אסירים לבצע מפעלים כלכליים אדירי מימדים. מאה אלף האנשים שקפאו למוות בעת חפירת תעלת הים הלבן אמנם לא הועילו לתל"ג הסובייטי, אבל אלה שכרו זהב, פחם, ברזל וניקל - כן. מיד לאחר המהפכה הבולשביקית, היה מי שהסכים לרכוש מברית המועצות זהב, ובכך סייע לביסוס המשטר שם.

2. סגן נשיא ארה"ב (של רוזוולט) ביקר במחנה עבודה של ה"גולאג", נפעם ממה שראה ואף השווה את מנהל המחנה (שמנהל אסירים) לאיש עסקים אמריקני.

3. בעשרים השנים שעברו מאז הגלסנוסט, לא פיתחו הרוסים פולחן "גולאג" בדומה לפולחן השואה הישראלי. בלי להכנס לבעיות שיש לנו עם השואה, אפלבאום טוענת שפולחן רוסי דומה היה מזרז את הפיכתה של רוסיה לדמוקרטיה מערבית. במקום זה, הניצולים הרוסיים מעדיפים לשכוח מה שהיה בעבר ולהמשיך קדימה.

4. אפלבאום מתעכבת על האופן שבו אדם הופך לעבד. בעשרות וריאציות, אנשים הסכימו לעבוד ולייצר עבור המשטר הסובייטי, פשוט משום שתוגמלו באופן יומיומי בלחם. מי שחשב שיש לו זמן לכלכל צעדיו, פשוט מת מרעב.

5. "גולאג" יצר אבולוציה בה שרדו המתאימים ביותר. אלה היו לא רק עבדים, אלא אנשים שהיו מסוגלים לרמות את המערכת באופן יומיומי (למשל, בכמות העצים שהם כרתו בשטח פתוח, בשלג ובכמות הלחם שקיבלו תמורתה). מי שלא תיחמן מספיק - מת. מכיוון שעברו דרך "גולאג" עשרים אחוזים מהאוכלוסיה של ברית המועצות, יש שם היום עם עבדים שהדבר החשוב ביותר עבורו הוא כמה לחם הוא יאכל היום בארוחת הערב והאם יחיה עד מחר. "גולאג" לא מסביר את חודורקובסקי, אבל הוא מסביר את פוטין.