אני פוצח בסדרת פוסטים על הספר Introduction to Objectivist Epistemology. כרגיל, אני לא מביא רק את דבריה של אין ראנד, אלא בעיקר מבקר ומפתח אותם. בהקשר הזה, מי שרוצה לדעת מה אמרה אין ראנד, צריך לקרוא את אין ראנד עצמה.
אפיסטמולוגיה היא תחום בפילוסופיה שעוסק בשאלה "איך אני יודע מה שאני יודע?"
תשובה לשאלה הזו מבססת את התשובה לשאלות "מה אני צריך לעשות?" ו"איך אני יודע מה אני צריך לעשות?", הלקוחות מתחום אחר של הפילוסופיה - תורת המוסר. בדומה למספר פילוסופים לפניה, אין ראנד טענה שאין טעם לעסוק במוסר אם לא מכינים תשתית אפיסטמולוגית.
למרות חיוניות התשתית האפיסטמולוגית, אין ראנד פירסמה אותה הרבה אחרי שפירסמה את הרומנים שלה, ואת הספרים שעוסקים בפוליטיקה ומוסר. בנוסף, כפי שהיא מציינת בהקדמה לספר, היא הספיקה להכין רק תשתית לספר, ולא הספיקה לכתוב אותו כראוי. מכיוון שכך, הספר הוא ראשי פרקים שיש למלא אותם. זאת אני מתכוון לעשות, על פי מיטב הבנתי אותה, ולכן ההקדמה לעיל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
