| |
אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית
שטייניץ, תוריד מיסים |
כינוי:
אבי בן: 57
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2005
דוגמא להבדל בין תפיסה לזיהוי
הייתי בשבוע שעבר בהופעה של גבריאל בלחסן.
לא הכרתי אותו קודם. לפני מספר שבועות, בתגובה לפוסט שלי על מירי מסיקה, המליצו לי לשמוע את "אלג'יר". שמעתי. בלחסן הוא הגיטריסט שלהם, וסיקרן אותי לשמוע מה יש לו להגיד.
יש לו מה להגיד והוא עושה את זה בשני אופנים: בטקסטים שהוא כותב ובמוסיקה.
טקסטים אני עוד יכול לקרוא לבד, אבל במוסיקה אני לא מבין כלל. לכן (אני לא עושה כאן השוואה בין שני המדיומים הנ"ל, אלא רק באופן שאני תופס אותם), את הטקסטים של בלחסן אני מעריך כמושגים, אבל את המוסיקה שלו אני מעריך רק ברמת התפיסה.
כמובן, יש אנשים שמבינים במוסיקה ויודעים להסביר במה מדובר. אישית, אני יודע להגיד עליה מעט מאוד. אני יודע שמוסיקת רוק מדברת אלי, אבל אני לא יודע להגיד על לחן מסוים שהוא "מעודד" או "מדכא". לולא הטקסטים של בלחסן, הייתי מגדיר את המוסיקה שלו כמרוממת ומעודדת. היא מוסיקה שעושה הרגשה טובה ושגורמת לך לחשוב. לדוגמא, היא גרמה לי לחשוב על התקליט Meddle של פינק פלויד, ללא ספק התקליט הכי אופטימי שלהם (כש-Ca Ira ייצא, ואם הוא יהיה טוב, אכתוב קצת על רוג'ר ווטרס).
תפיסה, אם כך, היא רמה פרימיטיבית מאוד של זיהוי. היא מבחינה בכך שמשהו קיים, אבל היא לא אומרת עליו כמעט כלום. כדי להתחיל ולחוות דעה על המשהו הזה שנתפס, צריך לזהות אותו. על האופן שבו אנו מזהים תפיסות והופכים אותם למושגים - בפוסט הבא על הפרק הראשון של Introduction to Objectivist Epistemology.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
