באמצעות המידע שמגיע אלינו מהחושים, אני תופס "דברים" כקיימים. את ה"דברים" הנתפסים, אני מזהה ומציין כיישויות. ליישויות האלה אני מתאים מושגים. מושג מציין בשם משהו שתפסתי, ומאפיין אותו כך שאוכל להבחין בינו לבין תפיסות ומושגים אחרים.
המציאות בנויה כך שאני יוצר מושגים שונים עבור "דברים" שונים. כך, למשל, יש לי מושגים נפרדים עבור "כסא" ו"שולחן". כדי שיהיו לי שני המושגים האלה, מספיק שאדע להבחין בין כסא ושולחן.
אני מזהה, ברמת פירוט מסוימת ("מסוימת", כלומר, לא הגדרתי אותה כדי במדויק) דימיון בין מושגים מסוימים. למשל, כסא דומה לשולחן יותר מאשר לכלב, וכסא אחד דומה לכסא אחר, יותר משהוא דומה לשולחן.
הקיום של המושגים האלה, ורמת הקירבה שאני מייחס להם, לא תלויים ברמת ההיכרות שלי איתם. כלומר, אני לא צריך להיות נגר מומחה, כזה שיודע הכל על כסאות ושולחנות, כדי להבחין ביניהם. מספיק שאני יודע להבחין ביניהם על סמך הידע שיש כרגע בידי. אם, נניח, אני מכיר רק כסא אחד ורק שולחן אחד, אני יכול לעשות אבחנות שגויות כמו: "כסא עשוי מעץ אורן" ו"שולחן עשוי מסנדויץ'". עד לא אגלה שיש כסאות ושולחנות אחרים, שההגדרות שלי לא טובות מספיק בשבילם, הזיהוי וההבחנה שעשיתי, עדיין תקפים.
כדי לציין קירבה כזו בין מושגים, אני משתמש במילה "פרט" (Unit).
פרט/יחידה הוא חבר מובחן בקבוצה של חברים דומים.
פרט אינו יצירה שרירותית של התודעה. את ההבחנה אני עושה רק על יסוד הנתונים שיש בידי, שזיהיתי כמושגים ושיצרתי מתפיסות שהגיעו מהחושים.
כדי ליצור פרטים יש להשתמש בשיטת זיהוי ומיון לפי תכונות הקיימות במציאות.
זיהוי – כמתואר בפוסט הקודם.
מיון – יצירת יחסי קירבה בין המושגים השונים.
הקריטריונים לזיהוי ומיון הפרטים אינם שרירותיים, אלא נתפסים מהמציאות.
עמוד 7: "יחידות הן ישויות שנצפות על ידי התודעה ומקיימות ביניהן יחסים מסוימים".
מושג הפרט מביא את האדם משלב התפיסה אל שלב המושג.
הערה: כמו המושג הבעייתי "נפש", גם המושג "תודעה" אינו חף מפגמים. אני לא מתקן את המושגים בהם השתמשה אין ראנד, משום שאת המושג הנכון לדעתי, צריך להסביר באריכות. מכיוון שכרגע הסברתי למה מספיק לדעת קצת על יישות, כדי לתת לה שם ולהשתמש בו נכונה, הרי שמספיק אם אומר ש"נפש" ו"תודעה" מתייחסות ל"משהו" בתוכנו שמאפשר לנו חשיבה ועיון בתוכן הפוסט הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
