מה טבעו של תהליך יצירת המושגים? למה מתייחסים המושגים במציאות? (כזכור מההקדמה, אפלטון טען שהמושגים נמצאים בעולם האידאות שמעבר לתפיסה האנושית, אריסטו טען שהמושגים כן נמצאים במציאות, ואילו הנומינליסטים טענו שהם נמצאים בנפש האדם אלא שהם מנותקים מהמציאות.)
אין ראנד מדגימה את התהליך בעזרת שני מושגים, "אורך" ו"שולחן". בעוד ששולחן הוא מושג שמצביע על משהו שנתפס בחושים (למשל, השולחן אליו אני יושב כרגע), הרי שאורך הוא מושג פחות מוחשי ולכן יותר מעורפל. כנראה שהעירפול הזה הוא האחראי ל"בעיית הכוללים". הוא גם אחראי לשוני בהגדרות של "יחידה" ו"מושג" בפרקים 1 ו–2, ואני אטפל בו לאחר תום סקירת הספר כולו.
נבחן תהליך של יצירת מושג פשוט: מושג שם התואר הבודד. למשל, "אורך".
ילד שבוחן גפרור, עיפרון ומקל, מבחין שלכולם יש אורך, אבל אורכו של כל עצם שונה מאורכם של האחרים. ההבדל הוא במידה. כדי ליצור את מושג האורך, הילד מתמקד בתכונה ומזניח את המידה המסוימת. ליתר דיוק, התהליך הוא:
"אורך חייב להתקיים בכמות כלשהי, אבל יכול להתקיים בכל כמות שהיא. מעתה ואילך אזהה כאורך את התכונה של כל ישות שיש לה את הכמות הזו, שיכולה להתייחס כמותית אל יחידת האורך, בלי לציין את הכמות".
הילד, כמובן, לא חושב במילים אלה. אבל זהו טבע התהליך שהוא מבצע. הילד פשוט מבצע אותו.
תהליך דומה משמש ליצירת מושגי ישויות, למשל, שולחן. הילד מבודד מספר שולחנות מכל יתר המציאות על ידי התמקדות במאפיין מסוים: הצורה שלהם. הצורה אמנם עשויה להשתנות משולחן לשולחן אבל יש לה תכונה אחת המשותפת לכל השולחנות: משטח שטוח ומאוזן בעל תומכות.
המושג נוצר כשהילד משמר את התכונה ומזניח את השאר.
הגדרה בוגרת של שולחן יכולה להיות:
"עצם מעשה ידי אדם המורכב ממשטח שוטח ומאוזן ותומכות, המכוון לתמוך בעצמים אחרים, קטנים יותר."
מה שמוזנח אינו לא-קיים. הוא פשוט אינו מצוין.
העיקרון שקובע מה מצוין ומה לא, הוא: המידה הרלוונטית חייבת להתקיים בכמות מסוימת אבל יכולה להתקיים בכל כמות.
מה שאינו רלוונטי אינו חייב להתקיים, ולכן אינו חלק מההגדרה.
הילד יוצר המושגים אינו, ואינו חייב, להיות מודע לכל התהליך הזה.
הוא יוצר מושגים על ידי הפרדה של שולחנות מישויות אחרו בהקשר ועל סמך הידע שיש לו.
ככל שהידע שלו גדל, ההגדרות של הילד גדלות במורכבותן, אבל העיקרון נשאר זהה.
דוגמה נוספת: "כתב".
כשילד קטן מצייר איש בצורת אליפסה כגוף, עיגול לראש וארבעה קווים לזרועות ולרגליים, הוא משמר בציור את תהליך יצירת המושגים שלו ואת האופן בו עשה הפרדה ואיחוד של מושגים. כתב הציורים העתיק שיקף רמת הפשטה מסוימת. כשרמת ההפשטה גברה, התקדם הכתב והגיע לבסוף לצורה המוכרת לנו היום.
מושג הוא איחוד של מספר פרטים בעלי תכונות משותפות, בהשמטת מידותיהם הפרטיות.
דומות היא היחס בין מספר ישויות בעלות תכונות משותפות. התכונות המשותפות חיוניות לתהליך יצירת המושג. בלעדיהן הוא לא יתכן. צורות חייבות להיות דומות, בעלות תכונה משותפת כדי שניתן יהיה לאחד אותן תחת מושג. דומות שייכת לרמה התפיסתית.
יש בה אלמנט של מדידה ותפקיד הפילוסופיה והמדע לזהות זאת.
תפקיד האפיסטמולוגיה הוא הבאת היקום לידיעת האדם באמצעות זיהוי יחסים בין פריטי המידע שנתפס באמצעות החושים.
תכונה משותפת היא יסוד מהותי ליצירת מושגים. זהו המכנה המשותף המושגי שמוגדר כך: "תכונה עוברת רדוקציה לפרט מדיד, כך שהאדם יבחין בינה לבין שאר הישויות".
הערה: אין ראנד מדברת על "ילד" כדי להדגיש שתהליך יצירת המושגים קיים אצל כל בני האדם, אינו רצוני, ואינו מודע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
