כל מבנה הידע שלנו בנוי בעזרת שני כלים אפיסטמולוגיים: הראשון הוא אינטגרציה ואינדוקציה, השני הוא הפרדה ודדוקציה (בו נדון בפוסט הבא).
אינטגרציה היא איחוד של תפיסות למושגים פשוטים ושל מושגים פשוטים למושגים רחבים יותר.
אינדוקציה היא הסקה מהפרט אל הכלל.
אינדוקציה היא השם ההיסטורי של הכלי האפיסטמולוגי. השם אינדוקציה מצביע על התוצאה של השימוש בכלי, שהיא: היסק מהפרט אל הכלל. הפרט הוא המושג הפשוט והכלל הוא המושג הרחב יותר. לדוגמא, כשעשינו הפשטה משולחנות וכסאות לרהיטים, קבענו שלרהיטים חייבות להיות תכונות שיש לשולחנות וכסאות. (כמובן, לא כל תכונות הפרטים עוברות אל הכלל.)
אינטגרציה הוא שם מעט יותר טוב לאותו הכלי, שכן הוא מצביע על מה שהכלי עושה: הכלי מאחד תפיסות ומושגים למושגים כלליים יותר.
הערה: "אינדוקציה" הוא שם "אריסטוטלי" שכן הוא מצביע על תכלית הכלי האפיסטמולוגי. כשאין ראנד קוראת לאותו הכלי בשם "אינטגרציה", היא מדגישה את אופן הפעולה שלו ולא את תכליתו. כמובן, שני השמות מתייחסים אל אותו הכלי בדיוק.