בעקבות שאלה של ארילו (
שאלה,
בלוג),
אני רוצה לחדד נקודה מסוימת על יצירת מושגים.
מטרת המושג היא לכלול בתוכו עצמים (ישויות נתפסות, או מושגים אחרים), כך שיהיה קל לדבר עליהם.
למשל, מטרת המושג "אורך" היא לעזור למי שמדד פעם אורך של עיפרון, למדוד אורך של שולחן. לעיפרון, לצורך העניין, יש מימד אחד (הרוחב, או הקוטר שלו לא מעניינים אותנו).
אם אני נתקל בהגדרה שמשתמשת בדוגמת העיפרון וכולת בתוכה את הביטוי הלא-אובייקטיבי "לצורך העניין", אני צריך לשאול למה הכוונה.
כלומר, אני צריך להחליף את ההגדרה שיש לי בהגדרה טובה יותר. נניח, "עיפרון בנוי כך שיש לו קוטר קבוע, ורק אורכו משתנה, ככל שמחדדים אותו".
לכן, למי שמשתמש בעיפרון (בניגוד למי שמייצר אותו), יש רק מימד אחד שיכול לעניין אותו (בבחינת "מתי ייגמר לי העיפרון" ובניגוד ל"האם מכונת הייצור שלי מסוגלת לייצר עפרונות בכמה קטרים שונים").
משהגעתי להגדרה טובה יותר, אני משתמש בה, תוך שאני מעביר את המיקוד שלי מטכניקות שונות לייצור עפרונות, לשימוש רחב ככל שניתן במושג האורך.
למשל, בעיה אחרת של שימוש במושג "אורך" מתעוררת כשאני מודד חפצים לא מצולעים. כשאתחיל להתעמק בה, אוכל לשלב לתוכה את בעית מדידת מימדי העיפרון. כשאיווכח שעיפרון הוא מושג ששייך למושג מופשט יותר,"גליל" ששייך בעצמו למושג מופשט עוד יותר, "חפץ לא מצולע", שחלק מההגדרה שלו היא שלא ניתן למדדו בעזרת מימד ה"אורך" בלבד.
אנו רואים שהגדרות המושגים בהם אנו משתמשים משתנות ככל שגדל הידע שלנו על המציאות.
העובדה שההגדרות משתנות לא אומרת שהן משתנות אקראית, אלא שהן משתנות כדי להגדיל את הידע שלנו על המציאות.
כלומר, לשינוי ההגדרה צריכה להיות סיבה טובה.
הערה:
בעת העתיקה, פילוסופים שמו את הדגש על העצמים להם הותאמו הגדרות. לכן היה נראה להם (לפחות להרקליטוס ואפלטון) שמושגים משתנים באופן אקראי.
כשמעבירים את תשומת הלב מהעצמים המוגדרים אל האדם המגדיר, מצליחים לסלק את הבילבול ולהבין שאין כאן אקראיות.
הפוסט הרלוונטי:
יצירת מושגים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
