אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

במאמר מוסגר בתוך פרק 3, אין ראנד מתארת כיצד נרכש הידע:
אדם לומד מושגים בסדר אקראי, לפי המציאות בה הוא חי.
כלומר, מה שנתפס ראשון, הופך ראשון למושג.
בדרך כלל, מבוגרים מלמדים ילדים על מושגים באמצעות הצבעה על הישויות המתאימות ומתן הסבר מתאים ("זה שולחן, והוא משמש להנחת כלי האוכל שלך עליו כך שיהיה נוח להשתמש בהם"). המורה צריך להקפיד שהילד אכן מבין את משמעות המילים שהוא הוגה. כלומר, שהוא יודע להצביע על העצם במציאות שמתאים למושג, ולהתאים לו את ההסבר ששמע עליו.

לאחר שרכש כמות מסוימת של מילים בדרך הזו, הילד מתחיל ללמוד לבד מילים חדשות ולהתאים להן מושגים חדשים. זה השלב בו הילד לומד לחבר משפטים, כלומר, לחשוב. ככל שאוצר המילים מתעשר, הילד מתרחק ממושגים מבוססי-תפיסות ומתקדם לעבר מושגים מורכבים. בשלב זה הוא זקוק להגדרות מדויקות של המילים בהם הוא משתמש.

אין ראנד מציינת שלושה מנגנונים בהם משתמשים ילדים כדי להעשיר את הידע שלהם במושגים מורכבים:

1.       הם נוטים לבקש הגדרות חד-משמעיות – המתאימות כמובן לרמת הידע שיש בידיהם – של מושגים חדשים, ובכך שומרים על מבנה ידע לכיד. "לכיד", פירושו שכל מושג חדש ניתן להסבר באמצעות תפיסות חדשות ו/או מושגים שכבר ידועים לילד.

2.       ילדים אחרים מסתפקים בהגדרות "בערך". הם משננים, במקום להבין.

3.       אחרים מחקים פשוט מבוגרים ולמעשה אין להם מושג על מה הם מדברים. הם יודעים רק שהם אומרים מילים שגם מבוגרים אמרים, אבל לא יודעים לאיזה מושגים המילים האלה מתייחסות.

כידוע למי שקרא קצת אין ראנד, היא מדגימה כאן כיצד מי שבוחר להסתמך על אנשים אחרים במקום על חושיו ושיכלו שלו, מבצע טעות יסודית ופוגע כבר במנגנון הבסיסי ביותר שמאפשר לו להבין את המציאות.