כדי להשיב על השאלה, אני יוצא מהנחות היסוד הבאות:
1. אין רכוש שאין לו בעלים
2. כל רכוש הוא רכוש פרטי ולעולם אינו ציבורי
(שותפות, לצורך העניין, היא גוף פרטי. מאפיין מרכזי שלה שקבוע וידוע וברור לכל שותף מה חלקו ברכוש המשותף.)
3. מדינת ישראל, כפי שמשתמע במפורש מחוקיה ומדרך התנהלותה, שודדת תדיר את זמן ורכוש אזרחיה באמצעות מערכת החינוך, הצבא והמיסים למיניהם.
4. אובייקטיביזם לא מקבל את כלל "הגונב מגנב פטור" אלא אם הרכוש הגונב הוחזר לבעליו. כמובן, לא מדובר בהמצאה אובייקטיביסטית. דוגמא מצוינת להתנהגות כזו נמצאת כבר בספר בראשית.
מכאן:
1. סרט שנעשה במימון הממשלה הוא רכוש שנגנב ממשלם המיסים.
2. אתה רשאי לשדוד רכוש ממשלתי רק אם אתה משיב אותו לבעליו החוקיים.
3. אם אתה מוריד סרט שהפיקה הממשלה מכספי משלם המיסים, עליך להשיב את תמורתו לאותו משלם המיסים (ועליך למצוא דרך מעשית לעשות כן).
פתרון טוב לבעיה:
החל מסרטים שהפקתם נעשתה במימון המדינה וכלה בכביש עליו נסעתי הבוקר לעבודה (ובניגוד גמור למציאות בה חיה אין ראנד כשהגיעה לארה"ב בשנות העשרים), אי אפשר לחיות במדינת ישראל היום בלי לבוא במגע תכוף ואינטנסיבי עם המדינה. למשל, העובדה שנסעתי היום לעבודה על פני כביש שסללה הממשלה עושה אותי למשתמש ברכוש גנוב.
כמובן, אין דרך מעשית שבה אוכל לשלם את תמורת הנסיעה בכביש למי שמגיע לו.
הפתרון שאני מציע, עד לחיסולה של מדינת הרווחה, הוא להמשיך ולחיות חיים רגילים, אבל להבין ששוד הרכוש הממשלתי אינו "הגונב מגנב פטור".
כיצד לנהוג:
לנסוע על כביש ממשלתי - בסדר.
להסמך על קופת המדינה לפי חוק (אני מקבל קצת ילדים) - גבולי (תירוץ: אני משלם ביטוח לאומי יותר ממה שאני מקבל חזרה; לכאורה אני משיב לעצמי רק מה ששדדו ממש ממני).
לקחת המדינה יותר מכפי שהיא שדדה ממני ישירות - לא בסדר.
למען הסר ספק:
אדם יצרן לא צריך לעסוק בכלל בשוד המדינה. הוא צריך ליצור.
אני באופן אישי לא מסמיך אף אחד לשדוד את המדינה, בוודאי לא בתירוץ שהוא עושה זאת בשמי ובשם רכושי השדוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
