בעקבות שאלה של ג'ורג' (
שאלה,
בלוג), להלן הטיעון האובייקטיביסטי הרשמי על האובייקטיביות של המציאות:
שני הניסוחים לקוחים מאתרים אובייקטיביסטיים ושניהם נכונים.
שניהם נכונים, אבל אני מעדיף את השני על הראשון.
המטפיסיקה האובייקטיביסטית מבטלת את המטפיסיקה החברתית. זו אחת הנקודות החזקות ביותר שלה. מכיוון שכך, חבל להשתמש בטיעון ה"טריויאלי", לפיו המציאות לא תלויה באדם כלשהו. אובייקטיביזם עומל לחנך את הקורא ולהסביר לו למה כדאי לו לחיות את חייו באמצעות שכלו בלבד, בלי להישען על דעות ואמונות וידיעות של אנשים אחרים. לכן, חבל להגניב טיעון שמתייחס בכלל לאנשים אחרים.
ניסוח טוב יותר היה יכול להיות:
המציאות קיימת באופן נפרד מהתודעה שמודעת אליה. כשהתודעה מגלה עובדה חדשה (= חלק חדש מהמציאות) אבל עדיין לא מזהה את הסיבה לקיומה, או לא צופה בהתהוותה, היא מבינה שהעובדה הזו היתה קיימת עוד לפני תהליך ההתוודעות. מכאן נובע שהמציאות לא תלויה בתודעה שמודעת אליה.
הערה נוספת:
הדיון באובייקטיביות המציאות נועד להפריך את הטיעונים הרציונליסטיים/אידאליסטיים שנשענים על הטענה של קאנט לפיה התודעה לא מצליחה להיות מודעת למציאות. אני חושב ש(א) הגיע הזמן לשרש כליל את ההתייחסות לקאנט. (ב) להבהיר למה המציאות אובייקטיבית, במונחים אובייקטיביסטיים.
למשל, טיעון שנשען על האקסיומות האובייקטיביסטיות בלבד:
המציאות אובייקטיבית כי ההתוודעות היא תהליך אקטיבי שצובר ידע על המציאות.
לעיתים התודעה מוצאת שהיא מודעת לישויות בלי לדעת עליהן כלום מלבד העובדה שהן קיימות.
זו רמת ידיעה של "אקסיומת הקיום", הקודמת ל"אקסיומת הזהות".
אם משהו קיים בלי שתדע מה טעם לקיומו, הרי שהיה קיים לפני שהתוודעת אליו.
הניסוח לעיל לא מושלם, אבל הוא הולך להיות פרק בספר שלי, אז ממילא עוד אעבוד עליו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
