אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

כרמל וייסמן כותבת:
1. בגלל שלכולם יש בלוג, אף בלוגר אינו מיוחד.
2. אינטרנט ובלוגים עודדו כתיבה, אבל זה תיכף הולך להיגמר, ולהתחלף במולטימדיה.
3. בלוג כופה על הכותב כתיבה לינארית, שכבר עברה מן העולם..
4. לטקסט פרטי חסרונות שקוד-פתוח וטקסט-פתוח התגברו עליהם.
5. בלוג יוצר גבולות וקטגוריות בעולם שכבר נפטר מהם.

לדעתי,
אם אפשר בכלל להתוות לאן האנושות מתקדמת ואיזה שלב על ציר ההתקדמות אנחנו נמצאים (אולי הייתי פחות ציני וספקן אם המאה העשרים מעולם לא היתה מתרחשת), אז האנושות מרכבת משני סוגי אנשים: אלה שבחרו ברציונליות ובאינדיוידואליזם שנובע ממנה, ואלה שלא. המאה העשרים הביאה עלינו את הקולקטיביזם ואת "המדיום הוא המסר". במאה העשרים, לא רק ש"אם כולם חושבים כך אז כנראה שזה נכון" אלא גם "אם לא כולם יודעים, זה לא נכון".
האינטרנט מאפשר לשבור את התרבות הזאת ולהתקדם לחיים רציונליים בהם "אמיתי הוא מה שקיים במציאות", "לא מעניין אותי מה חושבים עלי" ו"רק אני יודע מה טוב בשבילי".
מכאן:
1. העובדה שלכולם יש בלוג היא חסרת משמעות. אם יש לי בלוג והוא מועיל לי, אחת היא אם אני הבלוגר היחיד בעולם או שיש עוד ששה מיליארד כמותי.
2. כתיבה היא רק צורת ביטוי של משהו עמוק יותר. היא מבטאת, מדגישה ומגבירה חשיבה רציונלית. אינטרנט ובלוגים עודדו כתיבה ואולי זה באמת הולך להיגמר. אבל, מי שהתחיל לחשוב בעצמו ולמען עצמו, לא יפסיק רק בגלל שהוא יכול לשלב קבצי מולטימדיה בפוסטים שהוא יוצר.
3. בלוג מספק אמצעים לכתיבה א-ליניארית. (מדובר בלא מעט אמצעים: קטגוריות, לינקים פנימיים וחיצוניים, וכו'). נכון שיש טכנולוגיית כתיבה אחת טובה יותר מבלוג (למתעניינים: מדובר במערכת ויקי אישית). אבל, היא עולה 500 דולר לשנה.
4. כתיבה משותפת כופה בינוניות. ויקיפדיה אכן מדגימה זאת היטב.
5. אין כח שבעולם שיכול להתגבר על תחושת האדם היחיד שמגלה את העובדה שהוא קיים, שיש לו זהות ויכולת להבין מה קורה סביבו, ובנוסף יש לו גם משהו להגיד על כל זה.
לסיכום,
אין לי מושג מה יהיה בעתיד. אבל, אין ספק שבעשר השנים האחרונות, האינטרנט - ובלוגים בפרט - גורם לאנשים לחשוב קצת יותר, בעצם זה שהוא חושף בפניהם טקסטים, ומאפשר להם לכתוב. אני מאוד מקווה שאינטרנט למאה העשרים הוא מה שהיתה זניחת השפה הלטינית לימי הביניים.
תקופת נאורות מעולם לא היתה חסרה יותר.