אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

כאמור, שני סוגי המושגים היוצאים מן הכלל הם תחושות ואקסיומות.

אני מציג כאן טיעון של אין ראנד שאני שולל מכל וכל.:

לפי אין ראנד (וכמובן, לא רק היא) תחושה היא החומר הראשוני של התודעה. לכן, לא ניתן להגדיר תחושה באמצעות מושגים שנובעים ממנה.

ניתן לדבר על סיבתיות ועל גורמים לתחושות במונחים מושגיים: אורך גל של אור ומבנה עין האדם, היוצרים את תחושת הצבע. אבל, לא ניתן לתאר מהו צבע לאדם שנולד עיוור. אני יכול לאמר: "צבע זו תחושה שמתקבלת כשפועלים המנגנונים הבאים: אור, עצם מחזיר אור, עין ומוח". אבל, כדי להגדיר צבע כחול, צריך להצביע על משהו כחול. זוהי הגדרה אוסטנסיבית (הצבעתית) – Ostensive Definition.

הערה:
אין ראנד משתמשת במונח "תחושה" (sensation) ומבדילה אותו מתפיסה (perseption), כך שקיימת אנלוגיה לפיה תחושה בעולם התודעה היא מה שתפיסה היא בעולם המציאות: הידיעה הבסיסית ביותר אודות מה שקיים.
"תחושה" היא מה שלא ניתן לזהות, אלא באמצעות הצבעה עליו.
"תפיסה" היא מה שניתן לאמר עליו משהו.
לדעתי ההבחנה, ההולכת בעקבות אריסטו, מיותרת.

לא ברור לי למה אי אפשר למדוד אורך גל של צבע מסוים, ולקבוע – כמו בפרוספקטים בחנויות צבעים – ש"כתום 264A" נראה כך וכך. העובדה שאדם עיוור לא רואה צבע מסוים היא בדיוק הטיעון של מקרה הקצה שאין ראנד מתנגדת לו בחריפות רבה.

עוד לדעתי, רבים מהטיעונים של אין ראנד נועדים להפריך נומינליזם (הטענה לפיה אין קשר בין שכל האדם למציאות, עליה היא מדברת בהקדמה לספר). הראיתי לפני מספר פוסטים שאין צורך להתפתל כדי להראות שכל הידע מגיע מהמציאות, שהמציאות אובייקטיבית ושהיא ניתנת לידיעה מלאה. אפילו במרד הנפילים היא ביטלה את הנומינליזם במחי יד (אני לא זוכר ציטוט מדויק; משהו שהמרצה של ג'ון גאלט שאל אותו בשיעור על אפלטון), כך שלא ברור למה הוא זוכה כאן לכזו תשומת לב.

עוד הערה אחת לסיום: כמובן, שכל ההסבר המפותל ששטחתי כאן אינו תחליף להצגת פילוסופית מסודרת של הטיעון שלי. אל חשש, היא תגיע.