אקסיומות הן:
· קבועי התודעה האנושית
· אינטגרטורים קונגניטיביים שמזהים ומגינים את המשכיות האדם.
ככאלה, הם מזהים את היות האקסיומות בלתי תלויות בזמן, בניגוד לכל המושגים האחרים.
אני לא רוצה לסבך את הביקורת שלי יותר ממה שצריך, לכן אומר רק שאין ראנד מתכוונת כאן להיות האקסיומות "המניע הבלתי מונע" של הפילוסופיה. "בעיית" המניע הבלתי מונע העיבה על הפילוסופים הפרה-סוקרטיים עד שאריסטו פתר אותה, שלושה דורות אחרי פרמנידס, שהיה האחרון שהתחבט בה. מי שלא למד פילוסופיה יוונית מוזמן להתעלם מדברי. ממילא אאריך בהם מאוחר יותר.
מודעות באמצעות מושגים (conceptual awareness) היא השיטה היחידה שמצליחה לאחד עבר, הווה ועתיד. האקסיומות הן אלה שמאפשרות לנו לקבוע שמה שקיים היום יתקיים גם בעתיד – אלא אם יקרה משהו שיגרום לו להפסיק להתקיים – ונותנות לנו תחושת יציבות בקשר למציאות (שהרי המציאות לא מתפוגגת באופן שרירותי). האקסיומות מאפשרות לנו להבחין בין קיום למודעות; בין מה שקיים לבין המודעות שלנו כלפיו; בין האובייקט לסובייקט. האקסיומות הן מסד האובייקטיביות.
זהו תיאור ממצה מאוד של תרומת אקסיומת המודעות של אין ראנד לפילוסופיה והאופן שבו האקסיומה הזו מאפשרת מציאות אובייקטיבית.
לפני אין ראנד, הפילוסופים התמקדו במציאות בלבד או באדם בלבד, ולא הצליחו לאחד בין שניהם לכלל פילוסופיה שלמה אחת. אקסיומת המודעות (לפיה, כזכור, אם יש משהו שמודעים אליו, אז יש מי שמודע אליו) היא זו שמאפשרת איחוד האדם המציאות לכלל פילוסופיה אחת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
