אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

הספר הזה עוסק רק בטבעם של מושגים, ולא בנושאים מתקדמים יותר כמו ארגון המושגים למשפטים, עקרונות השפה ובעיות מתקדמות באפיסטמולוגיה. להלן מספר הערות על אפיסטמולוגיה מתקדמת:

ראשית, משפט יכול לבצע את תפקידו רק אם הוא מורכב ממושגים מוגדרים כהלכה. רוב האנשים אינם מסוגלים להגדיר כהלכה מושגים מופשטים. הם לא יודעים לנקוב בהגדרה קשיחה של מושג מופשט, לא יודעים לתאר בבהירות את משמעותו, ולא יכולים לציין דוגמאות שלו. עבורם, ככל שהמושג מופשט יותר ורחוק יותר מתפיסות החושים, כך הוא מעורפל יותר.

התופעה הזו מתרחשת כבר כאשר מלמדים ילדים להשתמש במילים בלי להבין את משמעותן. כשילד נדרש לזכור בעל פה במקום להבין, הערפל בתודעתו הולך וגובר, עד שכל מבנה הידע שלו קורס.

משקרס מבנה הידע, מילים הופכות למשהו שמצביע על רגשות לא מזוהים, מניעים נסתרים, דחפים תת-הכרתיים, אסוציאציות מקריות, צלילים שיש לשנן, דפוסי התנהגות חסרי פשר, מדריכים שנלמדים בלי להבין את משמעותם. כתוצאה מכך, התודעה עצמה הופכת עבור אנשים אלה לג'ונגל מסתורי. אנשים אלה לא יכולים להבחין בין מחשבה לרגש, תפיסה להערכה, תצפית לדמיון, קיום ותודעה, אובייקט וסובייקט וחסרי כל יכולת לזהות את מצב התודעה שלהם. הם מבלים חייהם כאסירים הכלואים בתוך גולגולותיהם, פוחדים להביט החוצה אל המציאות, ומשותקים על ידי המסתורין של התודעה שלהם עצמם.

אין ראנד מגדירה אפיסטמולוגיה כמדע  ששואל:

·         מה אני יודע?

·         כיצד אני יודע זאת?

זו הגדרה טובה הרבה יותר מזו שהיא נתנה בהקדמה לספר, שם הציגה את בעיית הכוללים והכריזה כי פתרה אותה:

ראשית – עדיפה הגדרה חיובית ולא שלילית. זיהוי הטעויות של אפלטון, קאנט וממשיכיהם הוא משימה משנית בלבד. עיקר המאמץ צריך להיות מכוון לפיתוח האפיסטמולוגיה הנכונה, ולא הצבעה על מה שאינו נכון.

שנית – להתמקדות בטעויות של מישהו אחר (ולו כדי לתקנן) יש מחיר. המחיר שהעיסוק בבעיית הכוללים הוא שימוש לא נכון במושגים "יחידה" ו"מושג". אני מתכוון לפתור את הנקודה הזו בבוא העת.

הערות:
- בסוף הספר, אין ראנד מספקת סיכום של שמונת הפרקים. הסיכום תמציתי מאוד כך שאני לא רואה צורך לשכתב/לתרגם אותו.
- אני לא עוסק בחלקים אותם אין ראנד לא כתבה.