אקסיומת התכלית: אדם הוא היישות היחידה שקובעת ומשיגה את תכליתה בכוחות עצמה.
אקסיומת המודעות: האדם מודע למציאות.
אקסיומת הזהות: לכל דבר שקיים יש זהות.
משפט המציאות: ממשפט הזהות נובע משפט המציאות: המציאות נמצאת.
האדם משתמש במציאות כדי להשיג את התכלית שקבע לעצמו. התכלית, והדרך שבה פועל האדם כדי להשיגה, קובעים את זהותו.
אקסיומת התכלית קיימת ב"מרד הנפילים" בצורת השאלה "מיהו ג'ון גאלט", אך אינה מופיעה ב"מבוא לאפיסטמולוגיה אובייקטיביסטית".
מושג התכלית עצמו נתגלה על ידי אריסטו ומופיע ב"מבוא" של אין ראנד. אין ראנד מגדירה את המושג "שולחן" כמשטח מוגבה המשמש להנחת חפצים ולהסבה. המטרה שלשמה נוצר השולחן היא הסיבה התכליתית שלו.
אקסיומת המודעות נתגלתה על ידי אין ראנד עצמה ותיארתי אותה לא מזמן. בניסוח של אין ראנד, האקסיומה קובעת שאם ישנה מודעות כלפי המציאות, ישנו מי שמודע למציאות.
(דוגמא שממחישה עד כמה הפוסט הזה עדיין אינו טיוטה מתקדמת: מכיוון שאני מעוניין לבסס את הפילוסופיה על אקסיומת התכלית, אני משנה את הניסוח כדלקמן: היחס בין מי שקובע תכליתו בעצמו ובין התכלית הוא יחס של מודעות.)
אקסיומת הזהות קובעת כי עבור כל דבר שקיים ניתן לאמר יותר מציון העובדה שהוא קיים. לדוגמא, אם אני מסוגל להצביע על משהו ולהגיד "זה", אני יכול לזהות אותו טוב יותר ולאמר עליו עוד משהו.
היחס בין שלושת האקסיומות הוא כזה:
זהות האדם היא היותו יישות שקובעת ומשיגה את תכליתה. האדם משיג את תכליתו על ידי זיהוי המציאות. זיהוי המציאות מתאפשר באמצעות מודעות האדם אליה.
כדי להבין את האדם ואת המציאות יש צורך בשלושת האקסיומות. יתרה מזאת, אי אפשר להבין לא את האדם ולא את המציאות ללא כל שלושת האקסיומות. העובדה הזאת היא מה שעושה אותן לאקסיומות. זיהוי העובדה הזו נעשה לפי אקסיומת הזהות, מתאפשר בגלל אקסיומת המודעות ונעשה למטרה מסוימת, במקרה שלנו הבנה, לפי אקסיומת התכלית. אפשר לסבך את זה עוד קצת, אבל נראה לי שהעיקרון ברור.
המשפט המפורסם הבא, מפי אין ראנד, הוא גירסה פרימיטיבית של שלושת האקסיומות האובייקטיביסטיות והקשר ביניהן:
My philosophy, in essence, is the concept of man as a heroic being, with his own happiness as the moral purpose of his life, with productive achievement as his noblest activity, and reason as his only absolute.
בפוסטים הבאים: