אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

 1 – זהות וסיבתיות.

בפוסטים הקודמים ניסחתי את אקסיומת הזהות כדלקמן:

• לכל דבר שקיים יש זהות, כלומר, אפשר להסביר אותו באמצעות מושגים אחרים.
• (ניסוח שמשום מה אני מוצא כרגע) על כל דבר שקיים ניתן לאמר עוד משהו בנוסף לכך שהוא קיים.

אין ראנד משתמשת בניסוח של אריסטו – א' היא א' – וכמותו, היא מדברת בנפרד על ההשלכה החשובה ביותר שיש לאקסיומת הזהות, המושג בהא הידיעה שמקנה לפילוסופיה האובייקטיביסטית (ולאריסטוטלית לפניה) את מלוא גדולתה ועוצמתה.

המושג הזה הוא סיבתיות.

כשאני מצביע על עצם מסוים ומזהה אותו באמצעות מושג, אני אומר משפט כגון: "השולחן הזה ירוק". יש לפני שולחן, אליו אני מצביע באמצעות המילה "זה", ואותו אני מזהה באמצעות המושגים "שולחן" ו"ירוק". (הערה: אריסטו עצמו התחבט בשאלה איך ניתן לדעת בדדוקציה שהשולחן אכן ירוק. אין ראנד הראתה (IOE פרק 3) שאין כאן כל בעיה ושהוכחה באינדוקציה תקפה ממש כמו הוכחה בדדוקציה.)

מ"א' היא א'" ושני המשפטים שהיא גוררת אני יודע שהמשפט "השולחן הזה ירוק" מחייב שזהו שולחן ושהוא ירוק ולא שום דבר אחר. מ"או-או" אני יודע שיש לפני שולחן ירוק או שאין לפני שולחן ירוק, ולא תיתכן אפשרות אחרת. מ"אין סתירה" אני יודע שאני לא יכול לאמר "יש לפני שולחן ירוק ואין לפני שולחן ירוק".

למרות שכבר פרמנידס – כפי שהראיתי לעיל – גילה את א' היא א', או-או ואין סתירה, הוא לא היה יכול לאמר את המשפטים שבפסקה הקודמת. מה שהיה חסר לפרמנידס, ושגילה אריסטו, זה שהמשפט "א' היא א'" גורר את השאלה "מהי א'?" התשובה לשאלה "מהי א'" היא שאיפשרה לאריסטו לפתח פילוסופיה כל כך עשירה (שעד אין ראנד אף אחד לא הצליח לשחזר את רוחב יריעתה וטיבה הבנתה את המציאות).

פרמנידס לא שאל "מהי א'" ולכן אינו אריסטו. הדיון בכל הישגיו הפילוסופים של פרמנידס חורג מגבולות החיבור הזה, כי לא מעניין אותנו היכן טעה, אבל אני ממליץ בחום לקרוא אותו ורושם לפני לייחד לו דיון עצמאי.

פילוסוף אחד שקדם לאריסטו, כן שאל "מהי א'" אבל לא הצליח לספק תשובה. לא אתמצת את כל מה שיש לי לאמר על אפלטון בפיסקה אחת, אבל לעניינו חשוב לדעת שהוא שאל "מהי א'" וטרח להבהיר ולהוכיח שלעולם לא ניתן לענות על השאלה הזו. כתרגיל לפילוסוף המתחיל אזכיר כי המשפט "לכל א' לא ניתן לדעת מהי א'" גורר אחריו את השאלה "איך אתה יודע שלכל א' לא ניתן לדעת מהי א', אם אתה לא יודע מהי א'?". ההפרכה הפעוטה הזו עושה שני דברים:

• היא מושכת את הקרקע מתחת לפילוסופיה של אפלטון כולה – אבל זה לא מעניין, כאמור, כי אני מתמקד בהצלחות פילוסופיות, לא כשלונות
• היא מסבירה למה כל הפילוסופים האירציונליים מאז אפלטון טענו טיעונים מהסוג "כן, אני יודע שלעולם לא אדע מהי א', אבל יש לי מה להרחיב בעניין".