|
אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית שטייניץ, תוריד מיסים |
כינוי:
אבי בן: 57
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
נובמבר 2005
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2005
למה הוא לא יצולש? בעקבות "הצלחתי" בחיזוי ההנתקות (שבוע לפני, עוד הייתי בטוח שהיא לא תתרחש), אני מסתכן ומנחש שהחייל שדפק ארבעה מחבלים לא יצולש על כך. וכל כך, למה: תפקיד הציון לשבח הוא להודיע קבל עם ועדה שהמעשה משמש דוגמא אישית, ושכדאי לכל חייל צה"ל באשר הוא ללמוד ממנו ולחקות אותו כמיטב יכולתו. כשהצבא נותן ציון לשבח לחייל שהורג מחבלים, הוא מודיע לחייליו שהוא מעריך ומוקיר רדיפת מחבלים והריגתם, גאה בחיילים שהרגים מחבלים ומצפה מכל שאר החיילים להתחיל להתנהג בהתאם. צה"ל, מה לעשות, לא ממש רודף מחבלים. עוד בטרם התפרסם החייל המקצוען (הרבה קנאה עולה מהלינק שנתתי לעיל. היא לא משנה את העובדה שגם מילואימניק שגילו כפול מגילו של החייל, מוצא עצמו מתקנא בו), הזדרז הרמטכל להודיע שסוריה דחפה את חיזבאללה לעשות מה שעשה. מדבריו עולה, שחיזבאללה המסכן מצא עצמו בין הפטיש לסדן. איתרע גורלו של המסכן, ונהרגו לו ארבעה מחבלים. למעשה, לולא חייל אחד שהגדיל ראש שלא לצורך - כך הרמטכל - היה חיזבאללה נחלץ מהצרה אליה נקלע ואולי-אולי היה נמצא הרשע שיבוא תחתיו. חייל שהורג מחבלים - ועוד ארבעה בקרב אחד - סותר את דבריו של הרמטכל. לולא הייתי קורא אצל בני פלד ("ימים של חשבון" המופתי, עליו כבר כתבתי לא פעם) שעל פי חוק הרמטכל כלל אינו מפקד הצבא, הייתי מאשים את החייל הזה בסירוב פקודה. לאחרונה השתתפתי בדיון על מוסד ה"מייסטר" (איש מקצוע עם רישיון מוכר) בגרמניה. מכיוון שזה עתה כתבתי שלוש שגיאות הקלדה על פני פחות מאה מילים, דעתי על המוסד השתפרה לאין ערוך.
| |
|