בפוסט הזה אני דן בסיבה לקיומה של המטפיסיקה בפילוסופיה. זו סיבה מספיק טובה כדי להדגים את ההבדל הדק בין "זהות" ל"סיבתיות" כשאני משתמש במושג קצת יותר מורכב מ"שולחן" (בו עושים שימוש נרחב אריסטו ואין ראנד, כמובן, בגלל שהוא פשוט ונוח לדיון).
השאלה היא: מהי מטפיסיקה?
תשובה "על פי פרמנידס" היא זו שנתתי בעבר: "מטפיסיקה עוסקת בשאלה מה המשותף לכל מה שישנו". זו תשובה נכונה, אבל היא לא מספקת מספיק מידע. למשל, היא לא עונה על השאלה "למה מטפיסיקה קיממת בכלל", או בניסוח אחר, "מה החשיבות של המטפיסיקה".
תשובה טובה יותר לשאלה "מהי מטפיסיקה" היא:
מטפיסיקה עוסקת בשאלה מה משותף לכל מה שישנו כדי שנוכל להגיע אל העקרונות הקבועים הפילוסופיה, אלה שלא תלויים במידת ההיכרות שלנו עם המציאות.
הסיבה לכך שאנו מעוניינים להגיע לעקרונות קבועים שאינם תלויים במידת ההיכרות שלנו עם המציאות אינה שאנו רוצים פילובופיה שאינה תלויה במציאות, אלא שאנו מעוניינים בפילוסופיה שלא תשתבש כל אימת שנוסף לנו פרט מידע חדש על המציאות.
כך, כשאריסטו גילה את מושג הסיבתיות, הוא מיין את סוגי הסיבתיות באופן הבא:
סיבתיות חומרית - הסיבה לכך שיישות כלשהי היא מה שהיא, היא החומר ממנו היא עשויה. כך, שולחן עץ שונה משולחן מתכת.
סיבתיות צורנית - סיבה לכך שיישות היא מה שהיא, היא הצורה שלה. אם יש לזה ארבע רגליים ומשטח, זה שולחן.
סיבתיות פועלת - אם נגר בנה את זה, אז זה שולחן.
סיבתיות תכליתית - אם זה משמש לאכילה ולכתיבה, ויושבים לידו על כסא, זה שולחן.
אריסטו חשב שהעולם בעל מספר סופי של עובדות (וגודל סופי, וצורה בלתי משתנה), ולכן התעמק בהבדלים שבין ארבעה סוגי הסיבתיות. אולי אפשר להבין את זה על רקע הידע שהיה קיים ביוון העתיקה. ברור שהיום, חלוקה לארבעה סוגי סיבתיות אינה שימושית ולא מלמדת אותנו הרבה. (יש לשולחנות עוד שימושים, עוד אפשרויות יצור ועוד חומרים בנוסף לאלה שאריסטו חשב עליהם. יש שולחנות שמערבים סוגים שונים של סיבתיות, וכו'.)
אין ראנד, שחיתה במאה העשרים, השאירה רק שני סוגי סיבתיות:
סיבתיות פועלת - כל מה שעושה את השולחן למה שהוא.
סיבתיות תכליתית - כל מה שעושה את השולחן למה שהוא, בכוונה תחילה.
הידע שלנו על המציאות הולך וגדל, ואנו הולכים ומכירים עוד תכונות שעושות את היישויות למה שהן. חומר, צורה, פועל ותכלית מספיקים כדי להגדיר שולחן, אבל לא כדי להגדיר "חשמל" או להסביר "איך פועלת טלויזיה". אפשר להסביר שולחן, חשמל וטלויזיה באותם מושגים, אם משנים את המטפיסיקה כך שתכלול רק שני סוגים של סיבתיות: פועלת ותכליתית.
אין ראנד לא המציאה את התכלית. היא גם לא הפילוסופית הראשונה שהדגישה את חשיבותה מאז אריסטו. אבל, היא הראשונה שנתנה לתכלית מקום כה מרכזי. לא רק שהמטפיסיקה האובייקטיביסטית מצמצמת את סוגי הסיבתיות לשניים, אלא שהיא מדגישה את המושג "תכלית" ואת משמעויותיו.
שיבושי העיצוב הם תוצאה של כתיבת הפוסט ב-
writely. בקרוב אכתוב על חוויותי מהשימוש בה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
