אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

כיצד נראית שרשרת של סיבות ותוצאות?
אריסטו הגדיר את השאלה "מהי א'?" כ"מה עושה את א' למה שהיא?":
(פרק ב' של מטפיסיקה א') מכיוון שלגבי כל מה שקיים ניתן לשאול מה עושה אותו למה שהוא, התוצאה המתקבלת היא שרשרת של סיבות ותוצאות שהולכת אחורה עד אינסוף, בסגנון: "א' נגרם מב' שנגרם מג' שנגרם מ...".
אריסטו הסתבך כאן מעט ולא הסכים לקבל את המסקנה המתבקשת, שהשרשרת נמשכת עד אינסוף. הוא טען שלכל דבר יש מניע (גורם, או סיבה), וישנו מניע-בלתי-מונע שפוטר אותו מההיזקקות למושג המעורפל "אינסוף", רק שהוא לא יודע מהו אותו מניע-בלתי-מונע.
שרשרת הסיבות והתוצאות אינה אינסופית
כזכור מ"מרד הנפילים", אין ראנד הראתה שהמניע-הבלתי-מונע הוא האדם.
המניע-הבלתי-מונע ב"מרד הנפילים" הוא האדם שמתחיל לחשוב. בהתאמה מלאה לאריסטו, שהגדיר את הפילוסופיה כמדע של התחלות וסיבות. אין ראנד ביססה את כל הפילוסופיה על האדם הפילוסוף ופתרה לא מעט בעיות שאריסטו לא פתר.
כשג'ון גאלט שואל מיהו, הוא מתחיל לזהות את המציאות.
הוא מתחיל את שרשרת הסיבות והתוצאות כדי לברר ממה מורכב העולם ומהן הסיבות לכך
שהוא כמות שהוא.
ג'ון גאלט הוא המניע הבלתי מונע שאריסטו חיפש.
יש לנו, אם כן, את השולחן הירוק שלנו שאנו שואלים למה הוא שולחן ולמה הוא ירוק. יש לנו גם את התשובה: הוא שולחן והוא ירוק כי זיהיתי שהוא
כזה. השולחן הירוק נמצא במציאות. הסיבה לכך, מעבר לחומר ממנו הוא עשוי ומה שמכרו לי בחנות הצבעים, היא שהוא כזה כי מעניין אותי לדעת מהו.
בתמצית: התשובה לשאלה 'מדוע השולחן הוא ירוק' היא שהוא כזה כי אני בחרתי לחפש תשובה לשאלה הזו.