לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית


שטייניץ, תוריד מיסים
כינוי:  אבי

בן: 58





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2006    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2006

הקדמה להוכחת משפט מסד הפילוסופיה


בדיון המקדים שלי בנושא המסדתנות


(כאן פוסט על מסדתנות
אין ראנד דנה במושג מסדתנות בפרק חמש של IOE) ציינתי את הניסוחים של אריסטו והוסרל לשאלת מסד הפילוסופיה.
אני רוצה לציין, עם זאת, ששאלת מסד הפילוסופיה אינה רק נחלתו של אריסטו, הפילוסוף הרציונלי, או הוסרל, שרצה בכל מאודו להיות רציונלי. השאלה הזו עניינה אפילו את הרקליטוס.
הרקליטוס הוא אב הטיפוס של הפילוסופים האירציונליים. בתמצית (אך לא בחוסר דיוק), הוא קבע שלא ניתן לזהות את המציאות. למרות זאת, הוא טבע את המשפט "חקרתי את עצמי". המשפט הזה, כמובן, מהווה נר לרגליהם של פילוסופים רבים, כולל בוגר אחד של אונ' פטריק הנרי ששאלה אחת שלו הפכה למטבע לשון נפוץ בתקופה בה הוא חי.


הרקליטוס לא הצליח להתקדם לשום מקום משום שאת "חקרתי את עצמי" הוא ליווה ב"חוק אי-זהות" (הוא לא קרא לו כך). "חקרתי את עצמי" היה צריך להספיק כדי לרמוז להרקליטוס לפחות על העובדה שיש לו זהות ותכלית. כמובן, קל להיות חכם אחרי מעשה, שהרי יותר פשוט לקרוא את הרקליטוס מאשר להיות הרקליטוס.


את הרקליטוס המשיך אפלטון שמ"חוק אי-זהות" יצר את "אני יכול לזהות את המציאות אבל אתה - לא" הידוע לשמצה.
אריסטו לא הצליח לבטל את כל השפעתו של אפלטון, אבל הוא לפחות החדיר את חוק הזהות, את הסיבתיות ואת הצורך במניע הבלתי מונע.
כשדקארט התניע את הפילוסופיה של העת החדשה, הוא חיפש את המניע הבלתי מונע. לצערו, עמד לו לרועץ "חוק אי-הזהות". לכן, כשגילה את "אני חושב משמע אני קיים", לא הסיק ממנו את "אני חושב, משמע קיים משהו אודותיו אני חושב".
פילוסופים רבים אחרים חיפשו את מה שנקרא החל מדקארט בשם "מסד הפילוסופיה". הניסוח האהוב עלי הוא של הוסרל (למרות שלא גילה את המסד), אבל היו כמובן ניסוחים רבים אחרים. המשותף לכולם הוא אימוץ הטעות של דקארט. אחרי קאנט היא הפכה רווחת יותר ויותר. בתחילת המאה העשרים, בתקופה שאין ראנד למדה פילוסופיה, הנוסח הרווח היה "קיום קודם למהות". משמעות הניסוח הזה הוא "אני קיים אבל לא מסוגל לזהות את המציאות" והוא כמובן גלגול של הטעות של דקארט.


עוצמתה של אקסיומת המודעות של אין ראנד היא בתיקון הטעות של דקארט. מכיוון שכל מה שקרה מאז דקארט מסתמך על הטעות שלו, אין ראנד מצליחה לבטל את כל מה שקרה בפילוסופיה המערבית בארבע מאות השנים האחרונות.


המניע הבלתי מונע של אריסטו רומז לנו שיש מסד לפילוסופיה.
אקסיומת המודעות של אין ראנד מאפשרת לנו למצוא אותו. משום שיש לאדם אפשרות לזהות את המציאות על בוריה, יש לו אפשרות למצוא גם את המסד.
נכתב על ידי אבי , 8/1/2006 17:28   בקטגוריות מטפיסיקה של תכלית  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אבי ב-10/1/2006 21:50





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאבי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אבי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)