בשלב הזה כבר הייתי צריך להיות מסוגל לספק טיעון אובייקטיביסטי מבוסס, אבל מילא:
החיפוש המתואם-אישית של גוגל מוביל לבורות.
בהמשך לשלל הפוסטים שלי על תרבות גוגל/ויקיפדיה,
העובדה שגוגל ממיין ומסנן את תוצאות החיפוש לערך מסוים לפי הערכים הקודמים שחיפשתי והתוצאות עליהן הקלקתי, מוביל לכך שככל שאחפש יותר - אמצא פחות.
עד עכשיו גוגל דירג את תוצאות החיפוש לפי מדד פופלריות. כלומר, הוא גרם לכך שאני אמצא רק דברים שגם אנשים אחרםי מתעניינים בהם. אם אני חי במטפיסיקה חברתית ותמונת העולם שלי נובעת ממה שאני שומע מאנשים אחרים (ולא ממה שאני קולט ומבין בעצמי), אז גוגל דואג לכך שלא אהיה יוצא דופן ואחיה בשלום עם העובדות שאני קולט והמסקנות שאני מסיק מהן.
אבל, אם אני מחפש מידע (עובדות ומסקנות) בכוחות עצמי, גוגל עומד לי לרועץ.
החיופש המתואם-אישית של גוגל דואג לכך שגם אם אני מחפש מידע בכוחות עצמי, אשאר עם הארץ. לדוגמא, נניח שאני מחפש ערך מסוים, מקבל אלף וצאות ומקליק על עשר מהן. למחרת אני ממשיך בחיפושי אחר אותו ערך, מקבל את אותן אלף תוצאות ומקליק על עשרת הערכים הבאים בתור. יש לי כבר עשרים ערכים מתוך אלף, כיסית שני אחוזים מהתחום אותו אני חוקר, ונשארו עוד תשעים ושמונה אחוזים למנייאק. באנלוגיה, מצבי דומה לזה של חייל שנמצא שלושה שבועות בצבא ומתחיל לפנטז על השיחרור (יחס של אחד לחמישים).
במקום שביזות, גוגל מציע בורות.
קיבלתי אלף תוצאות לחיפוש שלי? הקלקתי על עשרה מהם? בחיפוש הבא, גוגל יציג לי את העשרה האלה ועוד, נניח, עשרה נוספים. כך, בבת אחת, הפז"ם שלי קפץ משלושה שבועות לשנה וחצי. רבאק, אני הופך תקליט!
אנשים שמבינים אומרים ש-www.alltheweb.com זה הדבר הבא. אני מתחיל לבדוק אותו ברצינות.