מעולה כהרגלה,
אן אפלבאום משווה בין שני סופרים שהמציאו לעצמם אוטוביוגרפיות. פעם היית צריך לשקר ולהציג עצמך כמי שנלחם בנאצים כדי למכור. היום אתה צריך להציג עצמך כמי שנלחם בהתמכרות לסמים.
בנוסף למה שאן אפלבאום כתבה, אני רוצה להוסיף שיש כבר עיסוק אנושי שתכליתו להציג את המציאות כפי שהיתה יכולה להיות, נניח, להעביר את המסר שאילו מספיק אנשים היו נלחמים בנאציזם, או בהתמכרויות שלהם, היו להם חיים טובים יותר. יתרה מזו, טוב וחשוב לעסוק בשאלות כגון "איפה אני רוצה להיות?", "למה עלי לשאוף?" ו"איך אני מגיע לאן שאני רוצה להגיע?". רק שהדרך לשם לא עוברת דרך זיוף אוטוביוגרפיה.
מזייפי האוטוביוגרפיות פאתטיים, בין היתר בגלל שהם חושבים שהם לא מספיק פאתטיים.