אז ככה:
לא מציאותי לצפות שסטטיסטית, מבין עשרה נוסעים אקראיים במיניבוס, יהיה לפחות אחד שיעריך שאם יקפוץ על המחבל החמוש בסכין של 10 ס"מ (לכו למטבח שלכם ותיווכחו במו עיניכם שזו לא סכין יעילה במיוחד, אלא אם אתם בדיוק מכינים איזה סלט קטן), הוא יצליח לנטרל אותו.
מה שבפועל קרה זה שכולם ברחו מהאוטובוס, למעט אשה אחת שלא הספיקה ולכן נרצחה.
כדי לגרום למצב שאנשים יעריכו שאפשר לקפוץ על מחבל כשהוא חמוש בסכין בלבד, צריך פשוט לחנך אותם לכך.
החינוך אמנם צריך להתגבר על כך שאנחנו מובסים במלחמה, אבל הוא יכול גם להתחיל מכך שאזרחים שמסתערים על מחבלים ובמיוחד כאלה שהורגים אותם בידיים ריקות (כמו שקרה מספר פעמים בשוק של נתניה), מקבלים צל"ש ולא הולכים לכלא. כשאזרח כזה מקבל צל"ש, ומדברים על זה קצת בתקשורת, אז חלק מהאינפורמציה עשוי ממש לפעפע לראשים של כמה אנשים, ואולי אולי, במיניבוס אקראי יהיה לפחות אדם אחד שכן יקפוץ על המחבל.
ברוח זו ומתוך שבתוך עמי אני יושב, אני מאוד מבקש ממשלת ישראל לא להכריח את נהגי התחבורה הציבורית לעבור קורס ממשלתי יקר להחריד בקרב מגע. מה שהממשלה מייצרת אולי טוב מספיק בשביל עמונה, אבל נכשל בכל מקום אחר.