אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

בדיון על מורשתו הקלוקלת של דיויד קלי, דיאן מרץ הסי מצטטת מאמר של אין ראנד על עמנואל קאנט. מעולם לא קראתי את המאמר כולו, אבל משפט אחד של אין ראנד מיטיב לקלוע אל לב הבעיה של קאנט: "It is useless to be against anything, unless one knows what one is for."
וכה כתבתי בתגובה לפוסט הזה:
This is a very good argument against Kant's Prolegomena, where he utilizes "No Contradition" without referring to "A is A" (what makes his arguments easily refutable).
כעת, משאיני מחויב לפתח את הטיעון שלי בשפת הערלים ימ"ש, אני יכול להרחיב ולספר שהבעיה של קאנט, כפי שהוא שוטח אותה בפני קוראיו (בספר "הקדמות לכל מטפיסיקה בעתיד"), היא שהוא משתמש ב"אין סתירה" תוך שהוא מסרב להשתמש ב"חוק הזהות".
קאנט מדלג בין מושגים שונים ומשונים, מודיע שהוא בוחר את משמעויותיהם באקראי, ומחליף את משמעותם לפי הצורך. עם זאת, כדי לסתור התנגדות לטיעוניו, הוא משתמש ב"אין סתירה" באופן שרירותי, כל אימת שהדבר עוזר לו לקדם את טיעוניו. אני צריך להביא כאן איזו דוגמא - שלא לאמר להבהיר מה הבעיה בפילוסופיה של קאנט - אבל את זה אעשה בפירוט הנדרש ב"מטפיסיקה של תכלית".
טעימה קטנה מהאופן שבו קאנט בוחר לשטוח טיעוניו:

When I say: All bodies are extended, I have not

amplified in the least my concept of body, but have only analyzed

it, as extension was really thought to belong to that concept

before the judgment was made, though it was not expressed, this judgment is therefore analytical.