| |
אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית
שטייניץ, תוריד מיסים |
כינוי:
אבי בן: 57
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2006
קלגסות 101
מכיוון שעברתי את המבוא, הסכימו להעביר אותי לכיתת המתחילים.
הגעתי לקו ביום שישי לפני שבועיים, בשבת יצאתי לסיור בשטח וביום ראשון (שבו רומא ניצחה את גליה טרנס-אלפינה) נקרתה בדרכי הזדמנות נאותה.
השטח שבו היינו גבעי ומיוער. כשאתה שולח ג'יפ לתצפית, קל למצוא איזו גבעה מיוערת (זיתים. המוני עצים עם גזע בקוטר מטר ומעלה ועל האדמה סבך קוצים בגובה מטר. מסתור מושלם), לזרוק את הג'יפ מאחורי איזה עץ ולמקם את התצפית מתחת לעץ אחר. למרות זאת, יצא שעשינו תצפית בשטח פתוח וחשוף לחלוטין. היינו בתוך שדה, מאה מטרים מאיזה בית של שתי קומות ומאתיים מטרים מאיזה מטע. השטח היה נחות, ללא ספק, והתפקיד שלי היה בעיקר לסרוק את הבית על חלונותיו וגגו ולודא שלא מסתובב שם בטעות מישהו חמוש ומיומן ממני, שדעותיו הפוליטיות לא בהכרח חופפות לשלי.
את התצפית עשיתי מגג הג'יפ הממוגן שלנו, מה שמחייב הסבר טכני קל.
פעם היה נהוג לנסוע בג'יפים פתוחים לחלוטין כשלצד מושב המפקד (זה שיושב ליד הנהג) מותקן מקלע מאג. המקלע הזה יהיה בן 40 בעוד שנתיים אבל אני חייב להגיד שכמו בפילוסופיה, צריך פשוט לעשות אותו פעם אחת כמו שצריך, וזהו, יותר לא צריך להמציא שום דבר. מאג זה האין ראנד של המקלעים הבינוניים (הגדרה של מקלע בינוני: בעסה לרוץ איתו).
מתישהו אחרי אוסלו החליטו שלג'יפים פתוחים יש חסרונות, שעולים בקנה אחד עם המלחמה הסטטית שנקלענו אליה: אפשר לירות לתוכם, מה שמחייב להשיב באש, מה שיוצר כותרות לא טובות בעיתונים.
הלכו ולקחו ג'יפי "סופה" ששוקלים טון וחצי, והוסיפו להם טון וחצי פלדה (כדי שלוח פלדה לא יהיה חדיר לנק"ל הוא צריך להיות בעובי 12 מ"מ. זה מאוד כבד). בקיצור אני עומד על הכסא שלי, איזה שליש גוף בחוץ, משקפת התצפית לפני, הרובה החמודי שלי לשמאלי, ושאר האנשים מתצפתים לשלל כיוונים שונים.
אחרי איזו שעה שלא קורה כלום, הגיע מכיוון המטע טרקטור (תמונות של הדגם המסוים הזה). הוא נכנס לשדה שהיינו בו. אני נותן כאן כמה מספרים שכמובן לא חשבתי עליהם באותו הרגע: הוא היה בערך מאתיים מטרים מאיתנו והתקדם לעברנו נניח בעשרה קמ"ש, מה שאומר שהיתה דקה לפחות עד שהיה מגיע ממש אלינו. היה זמן לחשוב ולהחליט מה לעשות, אבל לא יותר מדי.
צעקנו לו לעצור.
לא עצר.
נופפנו לו בידיים שיעצור.
הוא נופף ביד אחת לאות שלילה (היד השניה על ההגה) והמשיך להתקדם.
ללא ספק, יש אכן מצב.
דרכתי את הרובה והכנסתי אותו לכוונת. לא רציתי להרוג אותו, אז הלכתי לכיוון רגל שמאל שלו שהיתה גלויה כלפי. נזכרתי שיש נוהל מעצר חשוד (שלא יורים ישירות בחשוד וכל זה) אז יריתי אל הקרקע לפני הטרקטור.
החיילים שהיו לרגלי הג'יפ נורא נבהלו. זה לא שהם תפסו מחסות או דרכו את הרובים שלהם. בכל זאת, מילואימניקים. אבל הם הביטו בי פורק את הרובה שלי ופשוט לא אמרו כלום.
הטרקטוריסט בינתיים דפק רוורס, עשה פרסה ברוורס ועף משם במהירות שלא הייתי מאמין על הטרקטור הזה.
המש"ק היה הראשון להתעשת: אל תדווח על הירי.
אני חייכתי ואמרתי משהו בסגנון: למה, אתה מתבייש בי?
כשכבר חזרנו מהסיור, אנשים שלא הכרתי באו לשאול אותי למה באמת לא הרגתי אותו, או לפחות חוררתי את הרדיאטור של הטרקטור (למה, יש לכם אלפיים שקלים לתת לו עבור התיקון, בהמות?). יומיים אחר כך מישהו לא מהפלוגה שלי סיפר לי את הסיפור שהתנפח עד כדי כך שאפילו אני קינאתי קצת ("התקרב אליהם שופל לג'יפ וכמעט הפך אותם והצלף קפץ החוצה וירה אל הקבינה של השופליסט אז הוא נבהל וברח").
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
