| |
אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית
שטייניץ, תוריד מיסים |
כינוי:
אבי בן: 57
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2006
הבעיה מספר אחת עם המילואים האלה
זה שאתה פוגש שם הרבה יותר מדי אנשים טובים בסיטואציות יותר מדי מגבשות.
די ברור שביום שיריתי על השופל שניסה להפוך אותנו ופגעתי בגדל הסורי שהיה צבוע על הדופן שלו (כמה לינקים אפשר לתת לפוסט שנורה בו כדור אחד בלבד?) התפרסמתי בקרב החיילים בפלוגה שעדיין לא הכירו אותי. אפשר לקלוט מילואימניקים במבט אחד. הגיל כמובן בולט לעין, ומידת הרצינות וכמובן העניין שאפשר להפיק מהאדם שמולך. בגלל אופי המילואים השנה, אני הסתכלתי על כף היד. האם היא מקפידה להישאר על ידית האחיזה של הרובה? אם לא, מה היא כן עושה? מה עושה היד השניה? מה מצב שרירי האמה? הם מתאימים לגיל של המילואימניק?
היתה לנו תצפית מעולה בצד המערבי של בקעת סאנור (עדיין לא מצאתי באינטרנט מפה טובה של האיזור). זו היתה צלע תלולה ומחולקת לטראסות של גבעה, עתירת סבך קוצני ומקומות מסתור. השארנו בג'יפ שני אנשים שישמרו עליו, לקחנו מ.ק. קטן, מים ומשקפות, והלכנו להסתכל על הגבעות ממול ובעיקר על המקום שבו הונח המטען שלא התפוצץ.
המילואימניק שהיה איתי, צעיר בעשר שנים, הוא מאלה שהלחימו לו את ידית האחיזה של הנשק לכף היד. אני התעלפתי מהחיילות שלו, הוא התעלף מגילי המתקדם. הוא סטודנט תואר שני למשפטים, אני היית שבוע קודם בהרצאה על רישום פטנטים, מצאנו על מה לדבר שחצי השעה הראשונה. הוא היה גולנצ'יק בסדיר והוא זה שגילה לי שמה שיש מתחתינו אלה המטווחים של בסיס הטירונים "בזק". מגדלים בהם חיטה וטבק; הפריקסטים מפורקים כמעט לחלוטין; עדיין מבחינים בבירור בקווי המטרות וכמובן בחומות המפגע.
כשהוא עבר לספר על מה שהוא עושה באזרחות (משהו שמסביר את החיילות שלו ומסתבר שגם משתלם מאוד) שאלתי אותו האם אישתו יודעת מה הוא מתפרנס. הוא אמר שזו חברה שלו ושכן, היא יודעת. אני סיפרתי לו שאני משקר לאישתי. אני תוהה האם מה שעשיתי היה פשוט לא לספר את כל האמת. כך או כך, זה משהו שכמובן לא אמור להיות חלק מחיי הנישואין, אבל כשדיברנו על זה אתמול, היא הודתה לי על ההתחשבות והבהירה לי שאלה בהחלט היו המילואים האחרונים שלי.
עוד הגולנצ'יק נרגש מזה שקראתי לחברה שלו "אישתו", עלה מולנו המג"ד ושאל איפה בדיוק אנחנו נמצאים. אחרי שבועיים בקו (שבוע אחד שלי) באמת יפה מצידו להיכנס לשטח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
