| |
אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית
שטייניץ, תוריד מיסים |
כינוי:
אבי בן: 57
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2006
בעיות שמעלה הביקורת על צה"ל
בפוסט הקודם הפניתי למאמר "המנהיגות אינה אשמה בתפקוד לקוי של הצבא" של אביתר בן צדף.
המאמר מציין שמות של קציני צה"ל שקידומם עוכב בגלל היותם ביקורתיים כלפי המערכת בה הם עובדים, ושל קצינים אחרים שקודמו כי ידעו לטייח טעויות ולהיות בסדר עם הסובבים איתם, ללא קשר לאיכות עבודתם.
בתגובות לפוסט צוין שגם מחוץ לצבא, מי שמבקר אותו נתפס כבוגד ומתייאש ברמה האישית.
יש כאן שני עניינים חשובים שאני רוצה להרחיב עליהם.
ראשית - עניין ההתפסות כבוגד.
אין ראנד כתבה על כך בהרחבה עצומה אז אני רק מזכיר בקצרה את העמדה האובייקטיביסטית. דאגני טאגארט היתה מס' 2 בחברה המשפחתית שירדה מהפסים והגיעה לסף פשיטת רגל. היא ניסתה לאורך שנים לשנות את המערכת מבפנים ונכשלה. הווארד רוארק לא ניסה לשנות את המערכת מבפנים, אלא לחיות לפי ערכיו בלי להתחשב במערכת בה הוא עובד. הוא בחר לעזוב ולהיות עצמאי. כמובן, זה לא כשלון כי בעולם העסקים לגיטימי - ומבורך - לצאת לעצמאות.
האם הפתרונות האלה ישימים בצה"ל?
התשובה היא לא, למעט שני מקרים (עלים כתבתי כבר בבלוג): יח' 101 ב-1953 וסיירת שקד ב-1971. בן גוריון מצא את שרון ושרון מצא את אמציה חן ובשני המקרים הקצינים הצעירים קיבלו יד חופשית לעשות ככל העולה על רוחם. ההצלחות - אגדתיות ככל שיהיו - היו נקודתיות והנסיון לחלחל את המהפכה לכלל צה"ל נכשל בשני המקרים. (במקרה השני היה ניסיון מינורי יחסית להפוך את שקד לחטיבה - גבעתי - והוא נכשל)
האם הפתרון הוא הקמת אירגון מתחרה לצה"ל?
אני חושב שצריך לנסות.
כמובן, הארגון המתחרה יפעל על פי חוק, רצוי כלל לא כפוף למשרד הבטחון, וכו'. אבל אני חושב שמצב צה"ל כה ירוד שחובה לתת ליזמים לבוא ולהציע הצעות. תקציב של אוגדת קו הוא 2 מיליארד שקל בשנה (נתון שקראתי רק פעם אחת, אני לא זוכר באיזה עיתון, לפני יותר משנה. מי שמכיר מספרים אחרים - שיתקן). בכזה סכום יפה אפשר לתת לשלושה-ארבעה יזמים להתפרע לאיזה שנה-שנתיים ולראות מה יוצא מזה.
התחלתי עם עניין ההתפסות כבוגד וגלשתי קצת, אז אני מסכם את הנקודה:
אנשים ביקורתיים חיוניים לתפקוד המערכת.
לא תמיד נעים לשמוע ביקורת, אבל תרבות שמענישה על טעויות וגם מתגמלת על ביקורתיות עשויה לעשות חיל.
יצא לי קצת ארוך. על הנקודה הבאה - בפוסט הבא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
