אתמול נמחק לי פוסט ארוך במיוחד,
לידיעת הקורא י.ח.
היתה בישראל כבר בעיית פליטים אחת.
אלה העולים החדשים שהגיעו עם קום מדינה. עובדתית, 600 אלף אנשים קלטו 800 אלף. עוד עובדה: לקח ארבעים שנה להתגבר על איכות הקליטה.
אני מאמין ששיקום פליטי המלחמה הנוכחית יתקל באותן בעיות ועלול להרוס דור שלם של מאות אלפי ישראלים.
התחזית השחורה שלי מתבססת על האופן שבו ישראל הולכת לטפל בבעיה.
השר לשעבר יוסי פריצקי הציע אתמול בויינט לנצל את ההזדמנות ולבנות את כל הצפון מחדש, כמו שצריך. (אני לא מקשר, זה בערך כל מה שכתוב שם). רעיון נפלא, רק שהוא ייפול מהסיבה שהשר פריצקי נפל: ליותר מדי נוכלים יש יותר מדי זמן פנוי לתכנן מזימות שיפילו בפח אנשים תמימים כמו השר פריצקי. להזכירכם, הוא ניסה להיכנס בוועד של חברת חשמל. היום אפשר להגיד שלא היה לו מושג שהם חמושים בקורנט-אי.
בקיצור, תכנון מרכזי - ומימון ממשלתי - הוא מתכון לאסון.
האסון יהיה בתים באיכות נמוכה יותר מזו שכבר קיימת שם היום (ואלה עיירות פיתוח, להזכירכם), בעלויות מטורפות ובלוח זמנים שערורייתי. מי שייצא לו לראות איך נראות דירות בתל אביב שנבנו לפני קום המדינה (תקרות בגובה 3.80 מטר, חדרים של ארבעה על ארבע מטרים, דירות מאווררות, חדרי מדרגות מוארים ומאווררים, וכו') ולהשוות אותן לזבל שנבנה פה בשנות החמישים, רשאי לעשות אקסטרפולציה ולנחש מה ייבנה בצפון בחמש השנים הקרובות.
בנוסף, הבינוי הממשלתי הולך לעלות כסף.
כבר נזרק באחד העיתוונים המספר העגול 10 מיליארד דולר. אלא אם המספר הזה יירד מתקציב הבטחון, הוא יירד מהכיס של משלם המיסים. אם כך יקרה, המדינה תחזור למצב שהיתה בו אחרי מלחמת יום הכיפורים. 40% אינפלציה מיד אחרי המלחמה, 400% אינפלציה כששר אוצר תורן ויצירתי במיוחד יחליט להמר על פרס נובל. היו לנו לאחרונה שרי אוצר די טובים (או לפחות בסדר), אבל תחשבו מה יהיה כשפרץ ייבעט ממשרד הבטחון. מן הסתם, הוא לא הולך להיות שר התיירות.
מדינה קיימת בשביל האדם הפרטי ולא להיפך.
אני יודע שקשה לתפוס את זה אחרי שאתה חי חודשיים בעיר אוהלים שהקימו המדינה או איזה נדבן, כשאתה מבין ששנת הלימודים ממש לא הולכת להיפתח בזמן ושאתה רואה עם מי הבת שלך מסתובבת אבל אתה כבר חודשיים לא עובד, אז מה תגיד לה, שתיכף חוזרים הביתה למחשב, ללימודים, לחברות ולחוגים שהיא רגילה אליהם?
אחרי מלחמת יום הכיפורים היתה ירידה מסיבית לארה"ב. אנשים הלכו לנהוג מונית בברוקלין. יצא לי פעם לפגוש כמה כאלה (לא מדגם מייצג, כמובן) והתגובה הראשונה שלי היתה: ערסים. בלי להכיר אותם יותר מדי לעומק, אני חושב שהדור השני של היורדים לפחות קיבל חינוך אמריקני ויודע לבטח שהוא יכול לסמוך רק על עצמו. האנשים האלה בטח לא היו חוזרים מעיר האוהלים לעיירת הפיתוח שלהם.
הייתי שמח לו אף אחד לא היה חוזר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
