| |
אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית
שטייניץ, תוריד מיסים |
כינוי:
אבי בן: 57
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2007
תרבות המרד בצה"ל
אומדיה סוקר את תרבות המרד בצה"ל.
הוא מציע הסבר טריויאלי לתופעה: הצבא דמוקרטי מדי ומערב, למשל, את הורי החיילים.
אני טוען שההסבר הזה טריויאלי משום שהוא לא מגיע משום מקום ומשום שכדאי לספר כיצד הוא נולד.
כידוע, הצבא קיים כבר איזה שישים שנה. אנשים שהלכו לצבא בשנות החמישים והשישים, התבגרו, הקימו משפחות וראו שהילדים שלהם מתגייסים לצבא. הם ידעו שהצבא הזה לא משהו. אני אישית חוויתי את התדרדרות הצבא אחרי של"ג ושמעתי על הצניחה הדרסטית באיכות המפקדים אחרי יום כיפור. מסתבר, שזה לא התחיל כבר אז ושלמעשה, רוב הזמן הצבא סובל מאיכות מפקדים ירודה. זו הסיבה לכך שחיילים, למשל מתאבדים.
דבר אחד זה לשמוע שחיילים מגדוד שלך מתאבדים (רק השבוע אישתי נדהמה לשוויון הנפש שבו אני מתייחס לשני מקרים כאלה שקרו כשהייתי בסדיר). דבר אחר לגמרי זה לשלוח את הילד שלך לצבא כזה.
אז ההורים התערבו.
והצבא התקפל - כבר לפני שנתיים כתבתי על כך שצה"ל מונע מ"מה יגידו?" יותר מכל דבר אחר.
הילדים למדו שהם חייבים דין וחשבון ל"מה יגידו?" ולא למפקדים שלהם.
נוצר מצב שמרידת חיילים היא טקס חניכה של מעבר מציות למפקדים אל ציות לעקרון "מה יגידו".
בנוסף,
באוטוביוגרפיה שלו, יגאל אלון סיפר שהסזון זכה להיענות כה גבוהה בקרב הפלמחניקים שביצעו אותו, בגלל שהם אומנו וחונכו לקראת קרב, ומצד שני ישבו באפס מעשה. מכיוון שכך, הסזון איפשר להם לפרוק אגרסיות ולחשוב שיש טעם להתנדבותם לפלמח.
באנלוגיה, חיילים קרביים היום ששים אלה מרד, גם בגלל שאין להם אפשרות למצוא טעם לשירות הצבאי שלהם כשהצבא בו הם משרתים מפסיד במלחמות כבר כמעט ארבעים שנה ברציפות.
אפשר לשרש את תרבות המרד.
בשביל שזה יקרה, הצבא צריך לגדל אופי ולהתחיל לנצח מלחמות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
