אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

"המחשבה שעורך יחליט עבור קוראיו מה מעניין ומה לא מתיישנת במהירות ושייכת לעולם של שומרי סף שלא קיים עוד. טוקבקים זה מצוין למדיה 1.0, אבל היום הם לא מספיקים. דרושים כלים משוכללים יותר שיאפשרו לגולשים להגביר את השפעתם. העורך מת, קבלו את העורכים החדשים."
יובל דרור כותב בתגובה:
"לא ברור לי על מה מסתמכת ההנחה שאם רק נכתיר 500 אלף גולשים כעורכים, יווצר משהו טוב, מעניין, נכון וראוי יותר."
לדעתי, 500 אלף גולשים (או כל מספר אחר). הסיפא של "העורך מת" אינו "יחי העורך" אלא "תם עידן העורך".
דוגמא ל"יחי העורך" הוא תיק דבקה. באוקטובר 2000, הוא היה תחליף ראוי לכל העיתונים ואתרי החדשות הישראליים, כולל ויינט שהפציע בערך באותה העת. עם הזמן, הוא הפך ל"עוד עיתון" ובמלחמת לבנון השניה כבר לא היה לו ערך מוסף כלל.
מה שהיה דרוש - הדבר לו אני קורא "תם עידן העורך" - ומה שיהיה דרוש במלחמה הבאה, הם מילואימניקים שיטלפנו הביתה מדי יום, ויספרו מה קורה אצלם למישהו שיעלה את המידע לאיזה בלוג. לא צריך חמשת מאות אלף עורכים. חמשת-אלפים בלוגים כאלה יוודאו - לדעתי - שהציבור יידע בזמן אמת מה שוועדת וינוגרד לעולם לא תפרסם.
לחוששים מבעיות ביטחון שדה: הבלוגים האלה לא יספרו ש"פלוגה ג' נמצאת בכחול 2072" (איך רואים ששנים לא פתחתי מפה...) אלא משהו בסגנון "הוצאנו היום נגמש מהימח, הוא כבר פרס פעמיים והיינו צריכים לקחת כלי פריסה מנגמש אחר". זה לא מידע שמשחק במיוחד לידי החיזבאללה, אבל הוא כמובן חיוני לבוחר הישראלי.
אני נותן קישור לדוגמא לדווח על שירות מילואים שלי מלפני שנה (לא המלחמה, סתם איזה תע"מ).